סעיף 2א לחוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), תשכ״א–1960, בדיקות תקינות דלק.

(א) (1)לא ימכור בעל תחנת תדלוק דלק אלא אם כן קיימת התקשרות תקפה בינו, או בין מי שהוא הסמיך לכך, ובין מעבדה מאושרת לביצוע בדיקות לצורך קביעת התאמתו של דלק הנמכר בתחנה לדרישות לפי חוק זה; בעל תחנת תדלוק יודיע למנהל על התקשרות כאמור, ועל סיומה או פקיעתה;

(2)נציג המעבדה המאושרת כאמור בפסקה (1) ייטול בכל שנה שש דגימות דלק מכל תחנת תדלוק, ויעבירן לבדיקת המעבדה; בדיקות לפי סעיף זה יבוצעו לפי הנחיות המנהל, במועדים שעליהם יודיע למעבדה המאושרת, ותוצאותיהן יועברו ישירות מן המעבדה למנהל; המעבדה או מי מטעמה לא יגלו את מועד ביצוע הבדיקה או כל מידע אחר הנוגע לביצוע הבדיקות לי ההתקשרות, אלא אם כן אישר זאת המנהל; שר התשתיות הלאומיות, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע מספר גדול יותר של דגימות שיינטלו.

(ב)התגלה בבדיקות במעבדה מאושרת כי דלק שנמכר בתחנת תדלוק אינו עומד בדרישות לפי חוק זה (בחוק זה – דלק לא תקין), ונמסרה הודעה על כך לבעל תחנת התדלוק, לא ימכור בעל התחנת דלק ממכל המספק דלק למשאבה, שאינו עומד בדרישות כאמור, אלא אם כן רוקן וניקה את המכל בהתאם להוראות המנהל, העביר את הדלק שרוקן מן המכל לבית זיקוק, וקיבל אישור מאת המנהל לשוב ולהשתמש במכל; אישור המנהל יינתן לאחר שמעבדה מאושרת תבדוק את הדלק במכל ותאשר למנהל כי הוא עומד בדרישות לפי חוק זה.