סעיף 11 לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], תשל״ט–1979, הוראות בדבר מקום יעדם של טובין.

(א)העומד לייצא טובין ומוסר לפני היצוא או המשלוח הצהרה בדבר מקום יעדם ויש למנהל או לרשות מוסמכת יסוד להניח שההצהרה כוזבת בפרט חשוב, רשאי הוא לעכב את הטובין עד שתוכח אמיתות ההצהרה; לא הוכחה אמיתות ההצהרה – יחולטו הטובין וינהגו בהם כפי שיורה השר.

(ב) (1)כל טובין שהוצאו מתחום המדינה, חייבים היצואן או שוגרם של הטובין לשכנע את המנהל או את הרשות המוסמכת, אם נדרשו לכך, שהטובין לא הגיעו לאויב או לארץ אויב, או להוכיח שלא הסכימו שהטובין יגיעו לאויב או לארץ אויב ושלא סייעו לכך, וכי נקטו כל הצעדים הדרושים כדי להבטיח שמקום יעדם של הטובין יהא המקום שפורש במסמכים שהראו או שהגישו לפקיד המכס בקשר ליצוא הטובין;

(2)יצואן או שוגר שלא שיכנע או לא הוכיח כאמור בפסקה (1), יחוב בקנס פי שלושה משווי הטובין או חמש מאות לירות, כפי שידרוש המנהל או הרשות המוסמכת.