סעיף 129 לתקנות ההוצאה לפועל, תש״ם–1979, חייב שהוא פסול־דין.

(א)היה החייב פסול־דין, יציין הזוכה עובדה זו בבקשה לביצוע; המצאת האזהרה לפסול דין תהיה בהמצאתה לאחד מהוריו או לאפוטרופסו, לפי העניין, ובאין לו הורים או אפוטרופוס – בהמצאה למי שפסול הדין גר עמו או נתון להשגחתו, והכל אם לא הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת.

(ב)הוברר לרשם ההוצאה לפועל שהחייב הוא פסול־דין ולא היה נראה מפסק הדין שעובדה זו היתה ידועה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, יבקש רשם ההוצאה לפועל, בתוקף סמכותו לפי סעיף 12 לחוק, הבהרה מבית המשפט, וישהה את הליכי ההוצאה לפועל בענין זה, עד שיקבל את ההבהרה האמורה.

(ב1)הוברר לרשם ההוצאה לפועל בהליך שנפתח שלא על פי פסק דין, כי חייב הוא פסול דין, וכי אחד מהוריו או אפוטרופסו, לפי העניין, אינם צד להליכים, ישהה את הליכי ההוצאה לפועל ויורה על המצאת האזהרה כמפורט בתקנת משנה (א).

(ב2)הוגש הליך שלא על פי פסק דין נגד חייב שהוא קטין, ולא ציין הזוכה את דבר היותו של החייב קטין, תיידע לשכת ההוצאה לפועל את הזוכה בדבר היות החייב קטין, כדי שיבחן אם הוא מעוניין בניהול ההליך.

(ג)בתקנה זו, ”פסול־דין“ – לרבות קטין, וכמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ״ב–1962.