סעיף 22 לתקנות ההוצאה לפועל, תש״ם–1979, בקשת מעצר ועיכוב יציאה.

(א)בקשת מעצר למניעת הפרעה בביצוע ובקשת עיכוב יציאה מן הארץ, יהיו בכתב בצירוף תצהיר המאמת את העובדות שעליהן מסתמכת הבקשה ויצרף לה אישור בדבר פרטי החייב שאת יציאתו מהארץ מבקשים לעכב, אלא אם כן הוגש אישור כאמור בתיק קודם לכן והזוכה ציין זאת בבקשתו או שהזוכה היה פטור מצירוף האישור על פי תקנות אלה.

בבקשה לעיכוב יציאה מן הארץ יפרש המבקש את שמו ושם משפחתו של החייב גם באותיות לטיניות.

(ב)ניתן צו לעיכוב יציאה, תומצא מיד הודעה על כך לחייב בדואר רשום עם אישור מסירה.

(ג)צו עיכוב יציאה מן הארץ יכול שיכלול הוראה כי הצו יהא בטל אם ישולם הסכום הנקוב בו, בלשכה או במשטרת בקורת הגבולות, או אם תינתן בלשכה ערובה כמפורט בצו.

(ד)לא יהיה תוקף לצו עיכוב יציאה מן הארץ בתום שנה מיום נתינתו, יהיו אשר יהיו הזמן או התנאים שנקבעו בצו ביחס לתחולתו, מלבד אם ניתן לזמן פחות משנה; האמור בתקנת משנה זו לא יחול על צו שניתן לענין תשלום מזונות; על הגבלה שהטיל הרשם על החייב לפי סעיף 66 לחוק, על צו שניתן על חייב מוגבל באמצעים לפי סעיף 69ד לחוק או על צו שניתן לחייב באיחוד תיקים לפי סעיף 74ד לחוק.

(ד1)ביטל רשם ההוצאה לפועל צו עיכוב יציאה מן הארץ, תעביר לשכת ההוצאה לפועל הודעה על כך למשטרת ביקורת הגבולות באמצעות תקשורת בין מחשבים.

(ה)רשם ההוצאה לפועל רשאי להאריך צו עיכוב יציאה מן הארץ על־ידי מתן צו חדש.