סעיף 4 לחוק המאבק בטרור, התשע״ו–2016, הכרזה זמנית.

(א)שוכנע שר הביטחון, לאחר שהוגשה בקשה בהתאם להוראות סעיף 3(ב), כי מתקיים לגבי חבר בני אדם האמור בפסקה (1) או (2) להגדרה ”ארגון טרור“ או כי מתקיים לגבי אדם זר האמור בהגדרה ”פעיל טרור“, וכי יש למי מהם זיקה לישראל כאמור בסעיף 3(א) או (א1), לפי העניין, רשאי הוא להכריז, בצו, בהכרזה זמנית כי אותו חבר בני אדם הוא ארגון טרור וכי אותו אדם זר הוא פעיל טרור, לפי העניין.

(ב)הכרזה זמנית תעמוד בתוקפה עד למועד כמפורט להלן, לפי העניין:

(1)הכריז שר הביטחון הכרזה קבועה לפי הוראות סעיף 6 – עד למועד כניסתה לתוקף של ההכרזה הקבועה;

(2)הוגשו טענות בכתב לפי הוראות סעיף 5 והחליט שר הביטחון שלא להכריז הכרזה קבועה לפי הוראות סעיף 6, או לא נתן החלטה בעניין עד תום התקופה האמורה באותו סעיף – עד למועד ההחלטה כאמור או עד תום התקופה כאמור, לפי העניין.

(ג)שר הביטחון רשאי לבטל הכרזה זמנית, לפי בקשה מנומקת מאת ראש רשות ביטחון, שתוגש בהתאם להוראות סעיף 3(ב), אם שוכנע כי לא מתקיים באותו חבר בני אדם האמור בפסקה (1) או (2) להגדרה ”ארגון טרור“ או שלא מתקיים באותו אדם זר האמור בהגדרה ”פעיל טרור“.

(ד)הודעה על הכרזה זמנית תימסר לארגון הפועל בישראל, ככל שניתן לאתרו בשקידה סבירה, בהקדם האפשרי.

(ה)בתקופת תוקפה של הכרזה זמנית לפי סעיף זה, יראו אותה, לכל דבר ועניין, כהכרזה על ארגון טרור או על פעיל טרור, אלא אם כן נאמר אחרת בחוק זה.