סעיף 4 לפקודת הרועים (מתן רשיונות), 1946, צמצום רעייה בשטח שבו נתונה רעייה לפיקוח.

לא ירעה אדם צאן (כבשים) כל־שהוא בשטח שבו נתונה רעייה לפיקוח, אלא מכוח רשיון־רועה, שהעניקה הרשות למתן רשיונות, ובהתאם לתנאיו:

בתנאי כי – מקום שאין המחזיק ברשיון יכול, בגלל מחלה או בגלל סיבה נאותה אחרת, לרעות צאן (כבשים) כל־שהוא, שהוא מורשה לרעותו מכוח רשיונו – רשאי מוכתר, לאחר שיוחזר לידיו אותו רשיון, להוציא לכל אדם אחר – בין שאותו אדם ראוי ובין שאינו ראוי להיות מחזיק ברשיון־רועה – תעודת־היתר זמנית בכתב, המרשה לאותו אדם לרעות, במשך תקופה – שלא תעלה על שבעת ימים – הנקובה באותה תעודת־היתר, אותו צאן (כבשים), אך לא באופן אחר, ואותו אדם יהיה רשאי לרעות אותו צאן (כבשים) בהתאם לכך.