חוק1957הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 1 לחוק הריבית, תשי״ז–1957, הגדרות.
1. הגדרות
תיקון: תשנ״ב
בחוק זה –
”מילווה“ – כל עיסקת אשראי, לרבות נכיון שטר והעברת חוב על פי שטר בדרך אחרת;
”ריבית“ – כל תמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש בה משום תוספת לקרן, לרבות דמי עמילות ודמי נכיון המשתלמים כאמור, בין שנקראים בשם ריבית ובין שנקראים בשם אחר, למעט כל סכום המתווסף לקרן עקב תנאי הצמדה לשער החליפין של המטבע הישראלי, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
”ריבית מופרזת“ – ריבית ששיעורה עולה על השיעור המכסימלי שנקבע לפי סעיף 3 של חוק זה או סעיף 56 לחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954 (להלן – חוק הבנק);
חוק בנק ישראל, התש״ע–2010 החליף את חוק בנק ישראל, תשי״ד–1954, והסמכויות שבסעיף 56(א) לחוק הישן נכללו בסעיף 36(4) לחוק החדש. עם זאת, הנוסח ”שער הריבית המכסימלי ... שמוסד בנקאי רשאי לקבל“ הוחלף בנוסח ”שיעור הריבית ותשלומים אחרים שבנקאים רשאים לקבל מלקוחותיהם“.
”בית משפט“ – לרבות בורר.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק הריבית, תשי״ז–1957 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.