הנוסח המלא של חוק אכסון עולים בדירות שכורות, תשל״ה–1974, ב-3 סעיפים.

(א)דירה ששכרה המדינה או הסוכנות היהודית כדי לאכסן בה עולה, והשוכרת או המאוכסן בה לא פינה אותה בתום תקופת השכירות, רשאי המשכיר, ואם לא פינה אותה המאוכסן – גם השוכרת, להגיש את הסכם השכירות ללשכת ההוצאה לפועל לשם ביצוע פינוי הדירה מכל מי שמחזיק בה, ולענין זה יראו את הסכם השכירות כפסק דין סופי לפינוי הדירה, ואין צורך בצו בית המשפט.

(ב)בחוק זה, ”עולה“ – מי שבידו אשרת עולה או תעודת עולה לפי חוק השבות, תש״י–1950, או מי שזכאי לאשרה או לתעודה כאמור ובידו אשרה או רשיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה לישראל, תשי״ב–1952, או מי שנמנה עם סוג בני אדם שהשר לקליטת העליה קבע, בהודעה שפורסמה ברשומות, שדינם כדין עולה לענין זה.

(א)המדינה תפצה משכיר דירה שהושכרה לפי סעיף 1 בעד נזק שנגרם לדירה מחמת האכסון, בעד נזק שנגרם למשכיר בשל איחור בפינוי הדירה ובעד נזק או הוצאות שנגרמו למשכיר עקב השימוש בדירה או בציודה שלא לפי הסכם השכירות.

(ב)הבקשה לפיצוי תוגש, לא יאוחר מששים יום מהיום שהדירה פונתה ממי שהחזיק בה, לרשות שימנה שר המשפטים לענין זה, והפיצוי ישולם למשכיר תוך ששים יום מהיום שהגיש אישור מהרשות האמורה על סכום הנזק וההוצאות שנגרמו לו עקב האכסון.

(ג)אין באמור בסעיף זה כדי למנוע מהמשכיר לנקוט בהליכים משפטיים נגד השוכרת או נגד המאוכסן, או נגד שניהם, לפיצוי או לכל תרופה אחרת בשל נזק או הוצאות שנגרמו לו עקב האכסון, אלא אם פנה לרשות לפי סעיף קטן (ב) ולא הודיע לה על ביטול הפניה או על סירובו לקבל את הסכום שאישרה לו.

הוראות חוק זה יחולו גם על דירה ששכרה המדינה או הסוכנות היהודית לפני תחילתו, כדי לאכסן בה עולה.