סעיף 18 לתקנות הכניסה לישראל (סדרי הדין והמינהל בבית דין לעררים), התשע״ד–2014, ראיות.

(א)בית דין ידון בעתירה על פי ראיות שיובאו בתצהירים, ואולם רשאי הוא, לבקשת בעל דין, להתיר חקירת מצהיר של בעל דין שכנגד, אם ראה כי הדבר דרוש לשם הכרעה בערר.

(ב)בקשה לחקירת מצהיר תוגש בכתב לבית דין, במועד מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר משלושה ימים טרם מועד הדיון, ותפרט את הנושאים שעליהם מתבקשת החקירה; המבקש יציין בבקשה את עמדתו של בעל הדין שמטעמו הוגש התצהיר, לעניין הבקשה, וכן יצרף את תגובתו של אותו בעל דין, אם התבקש לכך על ידו.

(ג)לא דחה בית הדין את הבקשה, יורה על התייצבותו של המצהיר לחקירה במועד הדיון; מצהיר שהוזמן כאמור, רשאי לבקש מבית הדין שיפטור אותו מן החקירה, ובית הדין רשאי לפטור אותו מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ד)לא התייצב המצהיר בהתאם להחלטת בית הדין, לא ישמש תצהירו כראיה אלא ברשות בית הדין.

(ה)ראה בית הדין שהדבר דרוש לשם הכרעה בערר, רשאי הוא, לאחר שנתן לשאר בעלי הדין הזדמנות להגיב לבקשה, ומטעמים מיוחדים שיירשמו, להרשות השמעת עד שאינו מצהיר בנושא ובהיקף שיקבע בית הדין.