סעיף 7 לתקנות ההתגוננות האזרחית (חמרים מסוכנים), התשנ״ב–1991, מכירת חומ״ס.

(א)חומ״ס שהוראות תקנה 6 חלות עליו, רשאית הרשות למכור אם לדעתה –

(1)הוצאות ביצוע הצו גבוהות ביחס לערך החומ״ס;

(2)ביצוע הצו כרוך בקשיים שאינה יכולה, בנסיבות הענין, לעמוד בהם.

(ב)לא יימכר חומ״ס כאמור בתקנת משנה (א) אלא אם כן שוכנעה הרשות כי הקונה המיועד יחזיק את החומ״ס בתנאים שיש בהם כדי למנוע בעת מצב מיוחד בעורף או בשעת התקפה סכנה לחיי אדם או לבריאותו או פגיעה ברכוש.

(ג)המחזיק יוזמן להיות נוכח במעמד מכירת החומ״ס ככל שהדבר ניתן בנסיבות הענין.

(ד)נמכר החומ״ס, ייערך במעמד מכירתו פרוטוקול של המכירה שבו יפורטו שם החומ״ס, משקלו או כמותו והמחיר שהושג תמורתו; הפרוטוקול ייחתם ביד הקונה וביד הרשות ואם נכח המחזיק במקום – גם ביד המחזיק; סירב המחזיק לחתום – יצויין הדבר בפרוטוקול.

(ה)תמורת החומ״ס, בניכוי הוצאות מכירתו, תימסר למחזיק.