סעיף 133ו לפקודת המכס [נוסח חדש], קביעת ערך במקרים אחרים.

לעניין סעיף 130(7) –

(1)באין אפשרות לקבוע את ערך הטובין המוערכים לפי סעיף 130(1) עד (6) – ייקבע ערכם תוך שימוש באמצעים סבירים העולים בקנה אחד עם העקרונות וההוראות שנקבעו בהסכם גאט״ט, משנת 1994 ובהסכם בדבר יישום סעיף VII להסכם גאט״ט, משנת 1994, כפי שבאו לידי ביטוי בסעיפים 129 עד 133ט;

(2)ערך הטובין המוערכים לפי סעיף זה לא ייקבע על יסוד אחד מאלה:

(א)המחיר לצרכן של טובין מייצור מקומי;

(ב)שיטה המורה על קביעת ערך למטרות מכס לפי הגבוה משני ערכים נתונים;

(ג)מחירם של הטובין בשוק המקומי במדינת הייצוא;

(ד)עלות הייצור, למעט ערך מחושב שנקבע לטובין זהים או לטובין דומים לפי סעיף 133ה, ולעניין זה, יראו טובין כטובין זהים או כטובין דומים אף אם לא יוצרו באותה מדינה;

(ה)מחירם של הטובין לייצוא אל מדינה שאינה מדינת ישראל;

(ו)ערך מינימלי למטרות מכס;

(ז)ערכים שרירותיים או פיקטיביים;

(3)מבלי לגרוע מהוראות פסקה (1), רשאי המנהל, לשם יישום הוראות סעיף זה, להיעזר בשיטות הערכת הטובין המפורטות בסעיף 130 גם אם לא ניתן למלא אחר כל תנאיהן.