סעיף 2 לתקנות מס הכנסה (קביעת תנאי שוק), התשס״ז–2006, קביעת תנאי השוק.

(א)לצורך קביעה אם עסקה בין־לאומית שנעשתה היא עסקה בתנאי שוק, ייערך חקר תנאי שוק שבו תושווה עסקה בין־לאומית לעסקאות דומות של הצד הנבדק לפי אחת השיטות המפורטות להלן:

(1)שיטה המשווה בין המחיר שנקבע בעסקה הבין־לאומית לבין המחיר שנקבע בעסקה דומה (בתקנות אלה – שיטת השוואת המחיר);

(2)לא ניתן להפעיל את שיטת השוואת המחיר – לפי אחת משיטות ההשוואה שלהלן, המתאימה ביותר בנסיבות הענין:

(א)שיטה המשווה את שיעור הרווחיות בין העסקה הבין־לאומית לבין העסקה הדומה;

(ב)שיטה המשווה בין העסקה הבין־לאומית לבין העסקה הדומה, על פי החלוקה הנהוגה של הרווח או ההפסד בין צדדים לפעילות משותפת, בהתחשב בתרומתו של כל צד לעסקה, לרבות חשיפתו לסיכונים וזכויותיו בנכסים הקשורים לעסקה;

(3)לא ניתן להפעיל את שיטת השוואת המחיר או את אחת השיטות המפורטות בפסקה (2) – שיטה אחרת, המתאימה ביותר בנסיבות הענין, המשווה בין העסקה הבין־לאומית לעסקה דומה.

(ב)יראו עסקה בין־לאומית כעסקה בתנאי שוק, אם בעקבות השוואתה על פי שיטות ההשוואה לעסקאות דומות, לא חרגה התוצאה שהתקבלה מהטווח הבין־רבעוני שהתקבל בהשוואה לעסקאות דומות, ואולם – היתה שיטת ההשוואה שיטת השוואת המחיר ולא נעשו התאמות לביטול השפעת ההבדל על מאפייני ההשוואה, יראו את העסקה כעסקה בתנאי שוק אם המחיר לא חרג מטווח הערכים בעסקאות דומות.

(ג)לא ניתן לראות עסקה בין־לאומית כעסקה בתנאי שוק כאמור בתקנה משנה (ב), ידווח מחיר העסקה על פי הערך המצוי במאון ה־50 בטווח הערכים.