סעיף 3 לחוק הפיקוח על מזון לבעלי חיים, התשע״ד–2014, חובת קבלת היתר.

(א)לא ייצר אדם מזון לבעלי חיים ולא ישווקו, אלא בהיתר מאת המנהל ובהתאם לתנאיו.

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א) ובלי לגרוע משאר ההוראות לפי חוק זה, אלה אינם טעונים היתר:

(1)ייצור חקלאי ראשוני של מזון לבעלי חיים שאינו חומר גלם אסור;

(2)ערבוב של לא יותר משני חומרי גלם, שאינם חומרי גלם אסורים, מייצור חקלאי ראשוני, עם מזון לבעלי חיים שניתן היתר לייצורו ואינו מכיל תוסף, לשם הגשה מיידית לבעלי חיים;

(3)ערבוב של לא יותר משלושה חומרי גלם, שאינם חומרי גלם אסורים, מייצור חקלאי ראשוני, לשם הגשה מיידית לבעלי חיים.

(ג)על אף האמור בסעיף קטן (א), מהילה או ערבוב של תוסף רשום במי שתייה, בהתאם להוראות השימוש שבתווית האריזה, לשם הגשה מיידית לבעלי חיים, אינם טעונים היתר.

(ד)השר, בהתייעצות עם שר הבריאות ועם הוועדה המקצועית המייעצת, רשאי לקבוע סוגי מזון לבעלי חיים ששיווקם אינו טעון היתר, ובלבד שיוצרו בהתאם להוראות חוק זה.