סעיף 11 לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, סמכויות־לוי של בתי דין.

(1)כל בית דין מבתי הדין שהוקמו עפ״י פקודה זו יהיו לו הסמכויות דלקמן, דהיינו:–

(א)להתקין תקנות הקובעות את הפרוצדורה של מסירת הודעה על התביעות, הגשתן ובירורן וכל ענינים אחרים הכרוכים בכך. תקנות שהתקין בית דין לעניני אניות טעונות הסכמת שר המשפטים [במקור: זקן השופטים], ותקנות שהתקין בית דין כללי טעונות הסכמת שר המשפטים;

(ב)לצוות אנשים להופיע ולהעיד, ולהראות ולגלות מסמכים ולהעמידם לעיון כדרך שנוהגים במשפטים המתבררים בבית משפט מחוזי;

(ג)לפסוק ולהעריך, או לצוות להעריך, אותם סכומים בתורת הוצאות־משפט שבית הדין ימצאם לצודקים לפי הכרעת דעתו, וביחוד לפסוק הוצאות־משפט לתובע שהפסיד בדינו כשבית הדין מוצא כי פסק כזה הוא מוצדק לפי מהותה של התביעה שהוגשה;

(ד)להזקק לעזרת יועץ־מומחה לדבר או יועצים־מומחים לדבר ולברר כל תביעה, כולה או מקצתה, בעזרתם של יועצים אלה;

(ה)למנות מומחה או מומחים על מנת להגיש דין וחשבון על כל ענין שהוא חשוב לבירורה של כל תביעה;

(ו)לקבוע, בהתחשב עם אישורו של שר המשפטים, את השכר, לכשיש לשלם שכר, שישולם ליועצים או למומחים האלה.

פורסמו תקנות הפרוצדורה בפני בית הדין הכללי לפיצויים (הגנה), 1941.

פורסמו תקנות בית הדין לספנות בנידון פצויים (הגנה), 1941.

(2)בתקנות שיותקנו בהתאם לפסקא (א) של הס״ק הקודם מותר לקבוע הוראות המרשות לבית דין להביא בחשבון כל ענין שבעיני בית הדין הוא שייך לנושא החקירה שלפניו, ואפילו אם הענין איננו כשר להתקבל כעדות עפ״י החוק הדן בעדות.