סעיף 7 לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, פיצויים בעד תפיסת מקום באניות ובאוירונים.

(1)הפיצויים שישולמו עפ״י פקודה זו בעד דרישה להעמיד לצרכי כל רשות מקום באניה או באוירון יהיו הסך הכולל של הסכומים הבאים, זאת אומרת,-

(א)סכום השוה לסכום שהיה אפשר לקבלו תמורת השימוש במקום הנ״ל במשך התקופה שבה הועמד המקום הנ״ל לצרכי הרשות בתוקף הדרישה הנ״ל, ואין מביאין בחשבון זה כל השבחה שחלה במחירים כתוצאה משעת החירום, וכן

(ב)סכום השוה לסכום כל הוצאות שהוצאו בצדק, שלא מטעם הממשלה, כדי למלא אחרי כל הוראות שניתנו בשם הממשלה בקשר לדרישה הנ״ל.

(2)כל פיצויים עפ״י פסקא (א) של הסעיף־הקטן הקודם יראו אותם כאילו מגיע זמן פרעונם מיום ליום במשך התקופה שבה הועמד המקום באניה או באוירון לצרכי הרשות בהתאם לדרישה הנ״ל, ומחלקים אותם איפוא באופן יחסי לפי הזמן, וישולמו לאדם שהוא בעל האניה או האוירון בשעה שמגיע פרעון הפיצויים, ואולם אין כחו של סעיף־קטן זה יפה עד כדי לחייב סילוק כל תשלום לפני גמר התקופה האמורה.

(3)אם ביום שהגיע זמן פרעונם של פיצויים בתוקף פסקא (א) לסעיף־קטן (1) של סעיף זה, היה אדם אחר זולת בעל האניה או בעל האוירון זכאי, בתוקף חוזה־שכירות קיים, להחזיק או להשתמש באניה או באוירון או היה זכאי, בתוקף חוזה קיים, להשתמש במקום שבאניה או באוירון אלמלא הדרישה שבעדה משלמים את הפיצויים, הרי רואין את האדם המקבל את הפיצויים כאילו קבלם בתורת נאמן מטעם האדם הנזכר לראשונה.

(4)כל פיצויים עפ״י פסקא (ב) לסעיף־קטן (1) של סעיף זה יגיע זמן פרעונם בזמן שהוצאו ההוצאות שבעדן משלמים את הפיצויים וישולמו לאדם שעל ידו או בשמו הוצאו ההוצאות.