סעיף 9 לחוק התובלה האוירית, תש״ם–1980, המרה למטבע ישראלי.

(א)בפסיקת תשלום בתובענה לפי חוק זה או התקנות לפיו, רשאי בית המשפט תחילה לקבוע את הסכום שבו חייב הנתבע במטבע חוץ כפי שנקבע באמנה או בזכויות משיכה מיוחדות כפי שהוגדרו על ידי קרן המטבע הבין־לאומית כאמור בסעיף 23 לאמנת מונטריאול, לפי העניין; בפסק דינו או בהחלטה מאוחרת יותר יקבע בית המשפט את סכום החיוב במטבע ישראלי לפי שער החליפין ביום מתן פסק הדין.

(ב)סעיף קטן (א) יחול על תובענה שחלים עליה הפרוטוקולים הראשון, השני, השלישי או הרביעי – החל מפרסום ההודעה על כניסתו לתוקף של הפרוטוקול הנוגע לענין, ועל תובענה שחלה עליה אמנת מונטריאול – החל ביום כניסתה לתוקף של אמנת מונטריאול לגבי מדינת ישראל, בהתאם להודעת שר החוץ לפי סעיף 4.

(ג)לפני פרסום ההודעה לפי סעיף קטן (ב) רשאי שר התחבורה, בהתייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע בצו שבמקום הסכום במטבע חוץ הנזכר בסעיף 22 לאמנה יבוא סכום כפי שייקבע באותו צו, המבוטא בזכויות משיכה מיוחדות שמדובר בהן בפרוטוקולים הראשון, השני, השלישי והרביעי; כל עוד לא בוטל או תוקן צו כאמור, ימשיך הצו לחול על תובענה לפי חוק זה או התקנות על פיו שסעיף קטן (א) אינו חל עליה.

(ד)ניתן צו לפי סעיף קטן (ג), רשאי בית המשפט, בבואו לפסוק תשלום בתובענה לפי חוק זה או התקנות על פיו, לקבוע תחילה את הסכום כזכויות משיכה מיוחדות שבו חייב הנתבע; בפסק דינו או בהחלטה מאוחרת יותר יקבע בית המשפט את החיוב במטבע ישראלי לפי שער החליפין של זכויות אלה ביום מתן פסק הדין.