סעיף 41 לחוק רישום ציוד וגיוסו לצבא־הגנה לישראל, התשמ״ז–1987, סמכויות להורות בדבר רשיונות הציוד.

(א)לא מילא בעל ציוד, ביודעין, חובה מן החובות המוטלות עליו מכוח חוק זה, רשאי ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה במטה הכללי של צבא־הגנה לישראל או מפקד מרכז לאו״ם בצבא־הגנה לישראל להורות בצו –

(1)לרשות הרשוי כמשמעותה בפקודת התעבורה להימנע מלהוציא או מלחדש רשיון רכב לאותו ציוד;

(2)לרשם, כמשמעותו בחוק רישום ציוד הנדסי, התשי״ז–1957, להימנע מלרשום אותו ציוד.

(ב)צו כאמור בסעיף קטן (א), טעון אישור מאת שופט של בית משפט שלום; השופט רשאי לאשר את הצו שלא במעמד בעל הציוד שעליו הוצא הצו ובמקרה זה תימסר הודעה על מתן האישור לבעל הציוד.

(ג)אושר צו שלא במעמד בעל הציוד, רשאי הוא לפנות לשופט של בית משפט השלום, תוך ארבעה עשר ימים מיום מסירת ההודעה על האישור, בבקשה לבטל את האישור.

(ד)אושר הצו במעמד בעל הציוד, ייכנס הצו לתקפו מיד או החל ביום שקבע השופט; אושר הצו שלא במעמד בעל הציוד, ייכנס הצו לתקפו כעבור ארבעה עשר ימים מיום מסירת ההודעה לפי סעיף קטן (ב), ואם הוגשה בקשה לביטול האישור – כפי שקבע השופט בבקשה.

(ה)מולאה החובה שבשל אי מילוייה הוצא הצו – יודיע על כך בעל הציוד למי שהוציא את הצו והוא יבטלו.

(ו)הליכים בבית משפט שלום לפי סעיף זה יוגשו ויתבררו בדרך של בקשה בדרך המרצה.