סעיף 49 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ״ד–1963, תנאים והגבלות לענין היתר יצוא.

(א)שר החקלאות, לאחר התייעצות עם המועצה, יקבע הוראות, תנאים והגבלות לענין מתן היתר יצוא, והוראות שמקבל ההיתר יהיה חייב לקיימן, בהתחשב, בין השאר, במטרות ובשיקולים אלה:

(1)ביצוע יצוא ביעילות ובאופן תקין, תוך יצירת תנאים שיאפשרו הגדלת מספר היצואנים;

(2)הבטחת תמורה הוגנת למגדלים;

(3)כיבוד אמנות והסכמים בין־לאומיים, לרבות בתחומי החקלאות, המכס והקניין הרוחני שישראל צד להם;

(4)חלוקה צודקת ויעילה בין המגדלים של הטבות מכס, שתוצרת ישראלית זכאית להן בארצות היעד;

(5)הבטחת איכות היצוא;

(6)שמירה על המוניטין של היצוא הישראלי;

(7)אפשרות פיקוח על מקבלי היתר יצוא;

(8)(תימחק ביום 1.1.2042): קיום מכסות ייצור ושיווק אישיות שנקבעו לפי סעיף 31;

(9)קיום הוראות על פי חוק זה.

(ב)שר החקלאות, לאחר התייעצות עם המועצה, רשאי לקבוע, בין השאר, הוראות בענינים אלה:

(1)הכשירות הנדרשת ממבקש, לרבות ניסיון, היקף פעילות, מיתקנים, ציוד ואמצעים הולמים, לצורך ביצוע יצוא;

(2)נהלים להגשת בקשה להיתר יצוא וסדרי הדיון בה;

(3)אגרות שישולמו למועצה בעד בקשה להיתר יצוא, ובעד היתר היצוא, חידושו או הארכתו;

(4)איסור על העברתו של היתר היצוא לאחר, הגבלות ותנאים אחרים;

(5)תקופת היתר יצוא, שינויו, התלייתו או ביטולו;

(6)דוחות שעל מקבל היתר יצוא להגיש למועצה.

(ג)תקנות לפי סעיף קטן (ב)(3) יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.