סעיף 50 לחוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ״ד–1963, היטלים.

(א)השר רשאי בכללים לחייב מגדלים או קבלנים מורשים, לרבות משווקים שקיבלו היתר לפי סעיף 47(ב), בתשלום היטלים על כל מין של תורצת הלול או על אמצעים המשמשים או המיועדים לשמש לייצור תוצרת הלול מאותו מין לסוגיהם, כולם או מקצתם, ובלבד שיקויימו שתי אלה:

(1)סך כל ההיטלים – בין המוטלים על כמות תוצרת הלול ממין פלוני, ובין המוטלים על כמות אמצעים, מכל הסוגים או מקצתם, המשתמשים או המיועדים לשמש בדרך כלל לייצור אותה כמות תוצרת – לא יעלה על 4% מהמחיר הסיטוני של התוצרת;

(2)לא יחול היטל גם על תוצרת הלול ממין פלוני וגם על האמצעים המשמשים או המיועדים לשמש לייצור אותו מין תוצרת.

(ב)היו היטלים מוטלים על אמצעים לייצור תוצרת הלול ממין פלוני יראו כמחיר סיטוני לענין סעיף קטן (א) – המחיר הסיטוני הממוצע של אותו מין תוצרת בשנה הקודמת להטלת ההיטלים.

(ג)השר רשאי בכללים –

(1)לקבוע מועדים ודרכים לתשלום ההיטלים, לרבות ניכויים מהמגיע לחייבים בהיטלים תמורת תוצרת הלול;

(2)לחייב מגדלים, קבלנים מורשים ומשווקים שקיבלו היתר לפי סעיף 46(ב) לנהל רישום ולמסור דינים וחשבונות למטרת היטלים.

פורסמו תקנות המועצה לענף הלול (הסדרת ייצור, מיון ושיווק), התשכ״ח–1968.

פורסמו תקנות המועצה לענף הלול (כללים בדבר הטלת היטלים על תוצרת הלול), התש״ס–2000.