סעיף 39 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע״ג–2013, התאמות בחקירת אדם עם מוגבלות.

(א)סבר חוקר, לפני תחילת חקירה או במהלכה, בין מיוזמתו ובין בהסתמך על בקשה או על מידע שקיבל, שאדם העומד להיחקר בפניו או שנחקר בפניו הוא אדם עם מוגבלות מן המפורטות בטור א׳ בתוספת הראשונה, יקיים את חקירתו של אותו אדם תוך שימוש בהתאמת הנגישות המתאימה, כמפורט לצדה בטור ב׳ לתוספת האמורה, אלא אם כן אמצעי העזר או שירות העזר המתאים אינו בנמצא אף לאחר מאמץ סביר, וחקירת האדם נדרשת באופן מיידי כדי למנוע את סיכול החקירה או את שיבושה, למנוע סיכון לחיי אדם או לשלומו, לאפשר את מעצרם של חשודים נוספים או לשם גילוי ראיה.

(ב)אין בתקנה זו כדי –

(1)לחייב את הגוף החוקר לספק לנחקר מכשיר עזר אישי, כמפורט בתקנה 26(ב);

(2)למנוע שימוש בהתאמת נגישות אחרת, המספקת תקשורת עם הנחקר או לנהל את החקירה בלא ההתאמה, לבקשת נחקר או בהסכמתו; נעשה שימוש בהתאמת נגישות אחרת, יתעד החוקר את בקשת הנחקר או את הסכמתו לשימוש באמצעי האחר, לפי העניין.

(ג)הוראות תקנה זו יחולו גם על פעולות חקירה של הגוף החוקר, הדורשות את נוכחות הנחקר, זולת אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המונעות זאת, מטעמים שיירשמו.

(ד)נדרש אדם עם מוגבלות לאשר בחתימתו מסמך, ולא היה מסוגל לחתום עליו בשל מוגבלותו, יציין את הסכמתו או את הסתייגותו בדרך אחרת, שתירשם בידי החוקר.

(ה)אין בתקנה זו כדי לגרוע מן ההוראות החלות לעניין חקירת חשודים לפי חוק חקירת חשודים, חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס״ו–2005 (להלן – חוק הליכי חקירה והעדה), חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט״ו–1955 (להלן – חוק הגנת ילדים), או כל דין אחר לעניין חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות.