סעיף 9 לפקודת הפיצויים לעובדים, 1947, קביעות למקרי פשיטת־רגל של מעביד.

(1)מקום שהתקשר מעביד כל־שהוא בחוזה עם מבטחים כל־שהם, בגין כל אחריות בפני עובד כל־שהוא, לפי הפקודה הזאת, כי אז במקרה שנעשה המעביד פושט רגל, או שהוא מגיע לכלל פשרה או סידור עם נושיו, או – אם המעביד הוא גוף בני אדם מאוגד או בלתי מאוגד – במקרה שהגוף הזה מתחיל מתפרק או מתפרד, תועברנה (ותוקנינה) לעובד זכויותיו של המעביד כלפי המבטחים בגין אותה אחריות, למרות כל דבר שבחוק המתייחס לפשיטת־רגל או פירוק או התפרדות של גוף בני־אדם מאוגד או בלתי־מאוגד, ולאחר כל העברה כזאת תהיינה נודעות למבטחים אותן הזכויות והתקונות עצמן, והם יהיו כפופים לאותן ההתחייבויות עצמן, כאילו היו הם המעביד:

בתנאי שלא תהיה מוטלת על המבטחים התחייבות גדולה יותר כלפי העובד מזו שהיתה מוטלת עליהם כלפי המעביד.

(2)אם התחייבותם של המבטחים כלפי העובד פחותה מהתחייבותו של המעביד כלפי העובד, רשאי העובד להביא הוכחות על היתרה בפשיטת־הרגל או בחיסול.

(3)למרות כל דבר הכלול בכל חוק, העומד אותה שעה בתקפו, יוכלל בין החובות, הטעונים תשלום בדין־קדימה לכל חובות אחרים במקרה של פשיטת־רגל או פירוק או התפרדות של גוף בני־אדם מאוגד או בלתי־מאוגד, הסכום המגיע בגין כל פיצויים או אחריות לפיצויים לפי הפקודה הזאת, שנתרבה לפני תאריכה של פסיקתת פשיטת־הרגל, או – במקרה של גוף בני־אדם מאוגד או בלתי־מאוגד – לפני התאריך שאותו רואים כתאריך תחילת פירוק או התפרדות לפי קביעותיה של כל פקודה, העומדת בתקפה, והנוגעת בפירוקו או התפרדותו של גוף בני אדם מאוגד או בלתי־מאוגד.

מקום שהפיצויים הם תשלומים שבועיים, ייחשב – לצורך הקביעה הזאת – לסכום, המגיע בגין אותם פיצויים, הסכום שהיה קונה – אילו הושקע בקניית תשלום־שנתי לכל ימי־החיים מחברת ביטוח רשומה בישראל – תשלום־שנתי למען העובד, השווה לשבעים וחמישה אחוזים מן המאה בשוויו השנתי של התשלום השבועי.

(4)מקום שנתמנה נקוט מטעם המחזיקים בתעודות־חוב של חברה או של אגודה שיתופית, המובטחות בשעבוד עולה ויורד, או שננקטה אחיזה – בכל רכוש הכלול בשעבוד או כפוף לו – בידי המחזיקים ההם בתעודות־חוב או מטעמם, כי אז –

(א)אם התקשרו החברה או האגודה בחוזה עם מבטחים כל־שהם בגין כל אחריות – לפי הפקודה הזאת – כלפי כל עובד (ובכלל זה חבר האגודה), תועברנה ותוקנינה זכויות החברה או האגודה על המבטחים בגין האחריות ההיא לעובד (ובכלל זה חבר האגודה) באותו האופן, כאילו ניתן צו לפירוק החברה או האגודה;

(ב)אם לא נתקשר כל חוזה כזה, יהיה נודע לסכום, המגיע בגין כל פיצויים – לפי הפקודה הזאת – שעליו נתרבתה התחייבות לפני תאריך מינוי הנקוט או נקיטת האחיזה כאמור לעיל, הכול לפי העניין, דין־קדימה בהתאם לקביעותיו הקודמות של הסעיף הזה.

(5)הסעיף הזה לא יחול מקום שחברה או אגודה שיתופית מפורקות מרצון רק לצורך הקמתן מחדש, או במקרה חברה – לצורך התמזגותה עם חברה אחרת, או במקרה של אגודה שיתופית – לצורך התמזגותה עם אגודה שיתופית אחרת או רישומה כחברה.

(6)קביעותיו של הסעיף הזה בגין (זכויות־)בכורה ודיני־קדימה לא תחולנה מקום שפושט הרגל, או חברה או אגודה שיתופית המתפרקות, התקשרו בחוזה כזה כאמור לעיל עם מבטחים:

בתנאי שאם המבטחים אינם יכולים לעמוד בהתחייבויותיהם, או שהתחייבותם של המבטחים פחותה מהתחייבותו של המעביד כלפי העובד, יהיה העובד זכאי – בגין כל חֶסֶר שסבל על־ידי־כך – באותם (זכויות־)בכורה ודיני־קדימה, כאילו לא התקשר המעביד בחוזה עם מבטחים כל־שהם.