חוק2005הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 7 לחוק חילוט רווחים מפרסומים שענינם עבירות, התשס״ה–2005, סמכות למתן סעד זמני.
7. סמכות למתן סעד זמני
(א)בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לפי סעיף 2(א) רשאי, לפי בקשה של פרקליט מחוז, ליתן צו זמני, בדבר מתן ערבויות, צו מניעה, צו עיקול או הוראות אחרות, לרבות הוראות לאפוטרופוס הכללי או לאדם אחר בדבר ניהול זמני של רווחי העבירה (להלן – צו זמני); בית משפט רשאי ליתן צו זמני אם נוכח כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עילת חילוט וכי אי מתן הצו יכביד על מימוש החילוט.
(ב)בית המשפט רשאי ליתן צו זמני במעמד צד אחד, אם נוכח שיש חשש לעשיית פעולה מיידית ברווחי העבירה, וכי קיום דיון במעמד הצדדים יסכל את מתן הצו; תוקפו של צו זמני, שניתן שמעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ותוך תקופת תוקפו של הצו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תוקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד לתקופות נוספות ובלבד שהתקופה הכוללת לא תעלה על שלושים ימים מיום מתן הצו.
(ג)החליט בית המשפט ליתן צו זמני, יקבע את סוג הצו, היקפו, תנאיו ומשך תוקפו, והכל במידה שאינה עולה על הנדרש כדי להשיג את מטרות הצו הזמני.
(ד)נתן בית המשפט צו זמני ולא חולטו רווחי העבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט להורות שמי שניזוק בשל צו כאמור יפוצה מאוצר המדינה.
(ה)בית משפט רשאי לדון מחדש בצו זמני שנתן אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שהתגלו אחר מתן הצו הזמני.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך חוק חילוט רווחים מפרסומים שענינם עבירות, התשס״ה–2005 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.