סעיף 16 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ״ה–1985, פיצויים בעד המתה.

(א)בסעיף זה, ”בעל“ – האדם שלפני המתת בעל החיים היה רשאי למכרו; לענין זה אין להתחשב בהגבלה שהוטלה מכוח פקודה זו או בקיומו של משכון, עכבון או חיוב דומה.

(ב)אוצר המדינה ישלם לבעלו של בעל חיים שהומת לפי פקודה זו פיצויים כלהלן:

(1)היה בעל החיים נגוע במחלה – מחצית שוויו לפני שחלה, ולא יותר ממחצית הפיצוי המרבי שנקבע לפי סעיף קטן (ג) לסוגו או למינו;

(2)היה בעל החיים חשוד כנגוע במחלה אך לא היה נגוע – שוויו לפני שהומת, ולא יותר מהפיצוי המרבי שנקבע לפי סעיף קטן (ג) לסוגו או למינו;

(3)הוחזרה גווית בעל החיים לבעלה, כראויה לשימוש, ינוכה שווי הגוויה מסכום הפיצויים כאמור.

(ג)שר החקלאות רשאי, בהודעה ברשומות, לקבוע סכום מרבי של פיצויים שישולמו לפי סעיף קטן (ב) לכל סוג או מין בעלי חיים שהומתו לפי הוראות פקודה זו; הודעה כאמור תיכנס לתוקף מתאריך פרסומה ברשומות או מתאריך אחר שנקבע בה, בעבר או בעתיד.

פורסמה הודעת מחלות בעלי חיים (תשלום פיצויים), התשפ״ד–2023.

(ד)שוויים של בעל חיים שהומת לפי הוראות פקודה זו ושל גוויה שנמצאה ראויה לשימוש יוערך בידי רופא וטרינר ממשלתי והחלטתו בענין זה תהא סופית.

(ד) (1)בקשה לתשלום פיצויים לפי סעיף זה תוגש לוועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 16ב, והיא תקבע את שוויים של בעל חיים שהומת לפי הוראות פקודה זו ושל גווייה שנמצאה ראויה לשימוש, בהתאם להוראות לפי פסקה (2); שר החקלאות ופיתוח הכפר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן הגשת בקשה כאמור.

(2)שר החקלאות ופיתוח הכפר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות לעניין קביעת שוויים של בעל חיים שהומת לפי הוראות פקודה זו ושל גווייה שנמצאה ראויה לשימוש.

(ה)היה לבעל ביטוח על בעל החיים שהומת לפי הוראות סעיף 7, רשאי המבטח, בבואו לשלם לבעל את תגמולי הביטוח המגיעים לו, להפחית מהם את סכום הפיצויים ששולמו לבעל לפי פקודה זו.