סעיף 12 לפקודת המלט, 1944, סמכות לכפר עבירות בכסף.

(1)רשאי המנהל וכל פקיד אחר שהורשה לכך בצו מאת שר המסחר והתעשיה או שר האוצר, לכפר כל עברה או כל פעולה, שנעשתה או שיש חשד סביר כי נעשתה ע״י אדם מתוך הפרת פקודה זו, בקבלו מאותו אדם תשלום כסף שלא יעלה על דמי הענושים המקסימליים שמתחייבים בהם עפ״י פקודה זו בשל אותה עברה או פעולה.

(2)מששולם סכום כסף זה למנהל או לפקיד אחר שהורשה כאמור לעיל, שוב לא ינקטו בשום צעדים משפטיים נוספים כלפי האדם שנתכפר ביחס לאותה עברה מיוחדת או לאותה פעולה מיוחדת, ואם היה אותו אדם נתון במשמר, משחררים אותו.

(3)אסור למנהל או לפקיד אחר שהורשה כאמור לעיל לשחרר או להחזיר כל מלט שנתפס בעטיה של עברה או בעטיו של חשד־עברה על פקודה זו, אם כתנאי לכיפור העברה או חשד־עברה ואם באופן אחר.

(4)כל מלט שנתפס בשל עברה או חשד־עברה על פקודה זו שכופרו עפ״י סעיף זה, יוחרם לטובת ממשלת ישראל ומותר למכור אותו או לעשות בו, ככל אשר יורה המנהל.

(5)כל כיפור יירשם בכתב ויציין ברורות את העברה או את חשד־העברה שביחס אליהם בוצע הכיפור.

(6)כל כסף שנתקבל עפ״י סעיף זה ישולם לקופת ההכנסות הכללית של ישראל.