סעיף 11 לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי״ח–1957, הקמת רשות ניקוז, הרכבה וסדרי עבודתה.

(א)השר רשאי, בצו ברשומות ולאחר התייעצות עם שר הפנים, להקים רשות ניקוז ולקבוע לה תחום שיכלול אזור ניקוז, חלק ממנו, או מספר אזורי ניקוז (להלן – הצו המקים).

(ב)לא יקים השר רשות ניקוז אלא אם הסכימו לכך רוב הרשויות המקומיות שבתחום שיפוטן נמצא רוב השטח העומד להיכלל בתחום רשות הניקוז, או על פי החלטת הממשלה.

(ג)לרשות הניקוז תהיה מליאה שבהרכבה יהיה רוב של נציגי הרשויות המקומיות שבתחום רשות הניקוז ומיעוט של נציגי הממשלה, שמספרם לא יעלה על שלושה; השר, בהתייעצות עם שר הפנים, יפרט בצו המקים, או בצו מאוחר יותר, את מידת ייצוגה של כל רשות מקומית ברשות הניקוז המוקמת.

(ד)נכלל בתחום רשות הניקוז שטח שאינו בתחום רשות מקומית, ימנה השר, בצו המקים, לא יותר משני אנשים מקרב בעלי הקרקעות ומעבדיהן המייצגים לדעתו את בעלי הקרקעות של אותו שטח, להיות חברים ברשות הניקוז המוקמת.

(ה)השר רשאי, בצו המקים או בצו מאוחר יותר, לקבוע הוראות בדבר הרכב הרשות, דרך מינוים של חבריה, סדרי הנהלתה, ודרכי פירוקה, לרבות הקניית רכושה והעברת חובותיה בשעת פירוקה.

(ו)שום פעולה של רשות הניקוז לא תיפסל מחמת זה בלבד שבשעת הפעולה היה מקומו של אחד החברים פנוי מכל סיבה שהיא.

פורסם צו הניקוז וההגנה מפני שטפונות (הקמת רשויות ניקוז), תש״ך–1960.