סעיף 29 לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי״ח–1957, תפיסת מקרקעין.

(א)מבנים או מקרקעין אחרים המיועדים לפי התכנית לתפיסה צמיתה וכן מבנים אחרים ששטחם דרוש לפי התכנית להקמת מפעל הניקוז, רשאית רשות הניקוז לדרוש את פינויים, לאחר שניתנה לתופסים בהם הודעה בכתב תשעים יום מראש.

(ב)לענין סעיף זה תכנית מאושרת דינה כדין פסק דין פינוי של בית משפט שאין עליו ערעור עוד, ומותר להוציאו לפועל על ידי כל משרד הוצאה לפועל שבתחום שיפוטו של בית המשפט המחוזי, שבו נמצאים הבנינים או המקרקעין; אולם אם היה המבנה דירה כמשמעותה בחוק הגנת הדייר, תשט״ו–1955, והתופס בה מוגן מפני פינוי מכוח החוק ההוא, לא יפונה אלא לאחר שהועמד לרשותו דיור חלוף או שולמו לו פיצויים כדי השגת דיור חלוף, הכל להנחת דעתו של יושב ראש ההוצאה לפועל.

(ג)הוקמה דירה עקב הפרת איסור בניה לפי חוק זה, או אחרי הפרסום ברשומות על הנחת התכנית לפי סעיף 19, והעמידה רשות הניקוז לרשותו של הדייר דיור חלוף או שילמה לו פיצויים לפי סעיף זה, יפצה מי שמכוחו תפס הדייר בדירה, את רשות הניקוז על ההוצאות שהוציאה לדיור החלוף או על הפיצויים ששילמה.