סעיף 8 לתקנות רופאי שיניים (שינניות), תשל״ח–1978, ביטול רשיון או התלייתו.

(א)המנהל רשאי, בצו חתום בידו לבטל רשיון של אדם (להלן – הנאשם) או להתלותו לתקופה קצובה שלא תעלה על חמש שנים, אם על יסוד קובלנה בכתב שהוגשה לו, נוכח כי הנאשם אינו רשאי לשבת בישראל או עשה אחד מאלה:

(1)התנהג בדרך שאינה הולמת שיננית;

(2)השיג את רשיונו במצג שוא;

(3)גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידו;

(4)הפר את הוראות הפקודה והתקנות שהותקנו על פיה;

(5)הורשע בעבירה שיש עמה קלון או שיש בה כדי להראות שהוא חסר האחריות הדרושה לשיננית.

(ב)המנהל לא יבטל רשיון או יתלה אותו לתקופה קצובה כאמור בתקנת משנה (א), אלא לאחר שנתן לנאשם הזדמנות להגיש הגנתו בכתב ולטעון טענותיו לפני ועדה שמינה המנהל, בין דרך קבע ובין לענין פלוני; הועדה תהיה בת שלושה חברים, מביניהם שניים לפחות בעלי רשיונות; הועדה תגיש דין וחשבון בכתב למנהל.

(ג)לענין תקנת משנה (ב) רואים כאילו ניתנה לו הזדמנות להגיש הגנה בכתב, אם לפחות שלושים יום לפני מתן הצו, לפי תקנת משנה (א), הומצאה לו אישית, או בדואר רשום לפי מען מגוריו האחרון הרשום במרשם האוכלוסין, הודעה המפרטת את מהות הקובלנה.

(ד)על אף האמור בתקנת משנה (ב) רשאי נאשם לוותר בכתב על הקמת ועדה שתדון בקובלנה שהוגשה נגדו. ויתר הנאשם כאמור יהיה המנהל רשאי לצוות על ביטול רשיונו של הנאשם או על התלייתו לתקופה קצובה גם ללא ההליכים המפורטים בתקנת משנה (ב).

(ה)לא תידון בקשה למתן רשיון למי שרשיונו בוטל לפי תקנה זו, אלא אם חלפו שבע שנים מיום שבוטל הרשיון; החליט המנהל להעניק לו רשיון חדש, רשאי הוא לקבוע בו תנאים או סייגים וכן רשאי הוא לקבוע בחינות מיוחדות ותקופת אימון מיוחדת לאותו מבקש.