סעיף 23א לחוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ״ה–1965, סעדים לעניין נכסים שהופקו תוך הפרת זכות בכינוי מקור רשום.

(א)בסיום הדיון בתובענה בשל הפרת זכות בכינוי מקור רשום, רשאי בית המשפט, לאחר ששקל בין היתר את חומרת ההפרה ואת עניינו של אדם אחר הנוגע בדבר שאינו צד לתובענה, להורות על –

(1)עשיית פעולה לגבי הנכסים שהופקו תוך הפרת הזכות (בסעיף זה – נכסים מפרים) שמטרתה למנוע נזק מבעל הזכות, ובכלל זה העברת הבעלות באותם נכסים לידי התובע אם ביקש זאת, או השמדתם; ואולם הורה בית המשפט על העברת הבעלות כאמור, רשאי הוא, אם מצא כי התובע עשוי לעשות שימוש בנכסים המפרים, לחייבו בתשלום כפי שיקבע;

(2)עשיית פעולה בנכסים ששימושם העיקרי והמרכזי היה לייצורם של נכסים מפרים שמטרתה למנוע את המשך ההפרה שבה דן בית המשפט או הפרה אחרת של זכות.

(ב)הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי נכס המצוי בידי אדם שלא הפר בעצמו את הזכות כאמור, והכול בכפוף להוראות סעיף 34 לחוק המכר, התשכ״ח–1968.