סעיף 2 לתקנות השקעות משותפות בנאמנות (עמלת הפצה), התשס״ו–2006, עמלת הפצה.

(א)מנהל קרן רשאי לשלם למפיץ עמלה כאמור בתקנה 3, בשל יחידות של קרן בניהול מנהל הקרן המוחזקות באמצעות המפיץ (להלן – עמלת הפצה), ובלבד שאותו מפיץ אישר כי הוא יסכים להתקשר עם כל מנהל קרן אחר שביקש להתקשר עמו בהסכם לתשלום עמלת הפצה בשיעור ובתנאי תשלום זהים, ובעבור שירות זהה.

(א1)מנהל קרן חוץ רשאי לשלם למפיץ עמלה כאמור בתקנה 3, בשל יחידות של קרן חוץ שהרשות אישרה את הצעתן לציבור לפי סעיף 113ב(א) לחוק.

(ב)לא התקשר מנהל הקרן או מנהל קרן החוץ בהסכם בינו לבין המפיץ על תשלום עמלת הפצה, בשל קרן שבניהולו – כאמור בתקנת משנה (א) או בשל קרן חוץ שבניהולו – כאמור בתקנת משנה (א1) –

(1)רשאי המפיץ לגבות מבעל יחידה עמלה בסכום עמלת ההפצה שהיה רשאי לגבות ממנהל הקרן או ממנהל קרן החוץ אילו הוסכם על כך ביניהם, או בסכום נמוך ממנו;

(2)על אף האמור בפסקה (1), אם הקרן קרן כאמור בתקנה 5(3) או (5), רשאי המפיץ לגבות עמלה מרוכש יחידה או ממי שמוכר אותה, אך ורק בשל ביצוע העסקה;

(3)עמלה שגובה מפיץ לפי פסקה (1) או (2) לא תשתנה עקב כך שמנהלי קרנות שונים שלא התקשרו עמו בהסכם לתשלום עמלת הפצה הנפיקו את היחידות, או עקב כך שהקרן היא קרן חוץ.

(ג)אין באמור בתקנה זו כדי למנוע ממפיץ לגבות עמלה אחרת מבעל יחידה בשל רכישת היחידה, החזקתה או פדיונה, ובלבד שלא תשתנה עקב כך שהיחידות הונפקו על ידי מנהלי קרנות שונים.

(ד)על אף האמור בתקנת משנה (ג), התקשר מנהל קרן בהסכם בינו לבין המפיץ על תשלום עמלת הפצה כאמור בתקנת משנה (א) בשל קרן מסוג 4 שבניהולו, לא יגבה המפיץ כל עמלה מבעל יחידה בשל רכישת היחידה, החזקתה או פדיונה.