סעיף 6 לחוק איסור אפיית לילה, תשי״א–1951, היתר אפיית לילה.

(א)שר העבודה רשאי להתיר אפיה בלילה או בשעות מסויימות של הלילה –

(1)בתקופה שבה קיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, וכן בשעה שצרכי המדינה או שצרכי ההספקה מחייבים זאת;

(2)לצרכים דחופים של צבא־הגנה לישראל;

(3)במקומות ישוב ובחדשי השנה שתנאי האקלים מחייבים זאת;

(4)לשם אספקת מצות לחג הפסח;

(5)במוצאי חג, שבת או יום מנוחה שבועי אחר שבו אין אופים באותו מקום.

(ב)שר העבודה רשאי להתיר אפיה החל מהשעה 05.00; היתר לפי סעיף קטן זה יכול להיות לכל שטח המדינה, לאזור מסויים או לעונה מסויימת.

(ב1) (1)שר העבודה רשאי, לתקופה שיקבע, להתיר אפיה החל משעה 04.00 אם הוסכם על כך בין ארגון מעבידים שהוא לדעת השר יציג בענף האפיה וארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים בענף זה, ובלבד שההיתר לא יעבור את תקופת ההסכם.

(2)שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להאריך היתר כאמור עד לששה חדשים מתום תקופתו של ההסכם אם נראה לו כי הנסיבות מצדיקות את הארכת ההיתר.

(3)בהארכת היתר כאמור לא יהיה כדי לפגוע בזכויות שהיו לעובדים על פי ההסכם שתמה תקופתו.

(ג)שר העבודה רשאי לקבוע תנאים להיתר, שתכליתם לשמור על בריאותם של העסוקים באפיה, על בטחונם ועל רווחתם.

(ד)היתר יכול להיות כללי או מיוחד; הודעה על מתן היתר כללי וכן התנאים שנקבעו לאותו היתר בתוקף סעיף קטן (ב) והודעה על היתר שניתן לפי סעיף קטן (ב1) ותקופת תקפו יפורסמו ברשומות.

(ה)היתר מיוחד יוצג על ידי מי שניתן לו ההיתר, הצגה נראית לעין, במקום שבו מעבידים לפיו.

(ו)לא יינתן היתר, חוץ מהיתר על פי סעיף קטן (א)(1) ו־(2), אלא לאחר התיעצות עם ארגון העובדים הרפרזנטטיבי ועם ארגונים רפרזנטטיבים של מעבידים.

(ז)שר העבודה רשאי בכל עת לבטל היתר.