סעיף 21 לחוק התביעות של קרבנות השואה (הסדר הטיפול), תשי״ז–1957, הוראות מעבר.

(א)רשאי אדם, אף אם אינו מוסמך לטפל בתביעות לפי סעיף 2, להמשיך ולגמור טיפול בתביעות שהוגשו על ידו או מטעמו לפני יום י״ג בשבט תשי״ז (15 בינואר 1957) לבית המשפט או לרשות המוסמכת בחוץ לארץ ולקבל את שכר טרחתו בכפוף לאמור בסעיף קטן (ג), ועל גמר הטיפול כאמור יחולו כל ההגבלות המוטלות על טיפול בתביעה לפי חוק זה; הטוען כי תביעה הוגשה לפני המועד כאמור, עליו הראיה.

(ב)תביעה שהמטפל בה ערב תחילת חוק זה אינו רשאי עוד להמשיך בטיפול בה (להלן – המטפל הקודם), יחולו בה הוראות מיוחדות אלה:

(1)המטפל הקודם ימסור את המסמכים שברשותו והדרושים להמשך הטיפול למי שהתובע יורה עליו, ואם לא עשה כן, דינו כדין העובר עבירה לפי סעיף 15;

(2)המטפל הקודם יהיה זכאי לקבל שכר ראוי בעד הטיפול עד לתחילת חוק זה בשים לב לשכר הטרחה המכסימלי, אולם לא לפני המועד שהיה רשאי בו לקבל שכר טרחה אילו המשיך בטיפול;

(3)שכר הטרחה המכסימלי של מורשהו החדש של התובע יוקטן בסכום השכר הראוי המגיע למטפל הקודם.

(ג)מסר תובע הוראות לטפל בתביעתו לפני יום י״ג בשבט תשי״ז (15 בינואר 1957) ולא שולם במלואו שכר הטרחה המוסכם בעד הטיפול בתביעה עד לתחילתו של חוק זה, יבוא, לענין חישוב שכר הטרחה המכסימלי בעד הטיפול האמור ”20%“ בכל מקום שמדובר בסעיף 10 ב־”15%“, וסעיף 10(ג) לא יחול; הטוען שנמסרו הוראות לטיפול לפני המועד האמור – עליו הראיה.

(ד)במידה ששכר הטרחה המוסכם בעד טיפול בתביעה שולם, כולו או מקצתו, לפני תחילתו של חוק זה, אין מחזירים אותו מכוח הוראות חוק זה בלבד; הוראה זו אינה גורעת מהוראות סעיף קטן (ב)(2).