סעיף 25 לפקודת העיריות (אספקת מים), 1936, בארות מזוהמות וכו׳.

(1)על יסוד הודעה מרופא משרד הבריאות [במקור: מחלקת הבריאות] למועצת העיריה כי המים אשר בבאר, בגיגית בבור, שבאזורה, בין שהם צבוריים ובין שהם פרטיים, המתקבלים מכל משאבה והמשמשים או העלולים לשמש לאדם לצרכי שתיה או לצרכי בית או לייצור משקאות לשמוש אדם, הם כה מזוהמים עד שהם מזיקים או מסוכנים לבריאות, חייבת המועצה לדרוש מאת בעל המקום שהבאר, הבור, הגיגית שייכים לו, ואילו אם הבאר, הגיגית, הבור או המשאבה הם צבוריים – מאת כל אדם שטוענים נגדו כי הוא מעונין בהם, לתקנם במשך תקופה מסויימת, והיה אם אותו בעל או אותו אדם לא יתקן את הפגם במשך אותו זמן, רשאית אותה מועצה לבקש משופט של בית משפט שלום צו לתקון הפגם, ואותו שופט יזמין את הבעל או האדם, והרשות בידו לדחות את הבקשה או ליתן צו הגוזר לסגור לחלוטין או באופן ארעי את הבאר, הגיגית, הבור או המשאבה או להשתמש במים רק לצרכים מסויימים בלבד או ליתן צו אחר שיראה צורך בו כדי למנוע היזק לבריאותם של אנשים השותים את המים.

(2)מי שניתן נגדו צו עפ״י סעיף זה ולא קיימו, הרשות בידי שופט של בית משפט השלום עפ״י בקשת מועצת העיריה, ליפות את כוחה לעשות את כל הדרוש לביצועו של הצו וכל הוצאות שהוציאה תוכל לגבותן מן האיש שהצו ערוך אליו, כפי שנקבע בסעיף 13 לפקודה כאילו היו פיגורי תשלום של מסים.