סעיף 1 לתקנות מרשם האוכלוסין (תקופת תוקפן ופקיעת תוקפן של תעודות זהות), התשע״ב–2012, הגדרות.

בתקנות אלה –

”גוף ציבורי“ – כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה ”גוף ציבורי“ שבסעיף 23 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981;

”חוק הכניסה לישראל“ – חוק הכניסה לישראל, התשי״ב–1952;

”מנפיק ממשלתי של תעודות לאימות“ – גורם ממשלתי המנפיק תעודות אלקטרוניות לאימות בעבור רשות האוכלוסין לפי תקנות מרשם האוכלוסין (תעודה אלקטרונית לאימות), התשע״ב–2012 (להלן – תקנות תעודה לאימות);

”עובד מוסמך“ – עובד רשות האוכלוסין או מנפיק ממשלתי של תעודות לאימות, ששר הפנים או ראש רשות האוכלוסין הסמיך לכך לעניין תקנות אלה או חלקן;

”רשות האוכלוסין“ – רשות האוכלוסין וההגירה;

”תעודת זהות זמנית“ – טופס תעודת זהות הניתן –

(1)לעולה חדש;

(2)לתושב שהגיש בקשה לתעודת זהות הכוללת אמצעי זיהוי ביומטריים או נתוני זיהוי ביומטריים (להלן – תעודת זהות ביומטרית) אשר אין בידיו תעודת זהות והוא נזקק לה בדחיפות;

(3)בעת קיומו של מצב חירום מיוחד במדינה שבו לא ניתן להגיש בקשה לקבלת תעודת זהות ביומטרית או להנפיק תעודה כאמור; לעניין זה, ”מצב חירום מיוחד“ – כל אחת מאלה:

(א)הכרזה על מצב מיוחד בעורף לפי סעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי״א–1951;

(ב)הכרזה על אירוע אסון המוני לפי סעיף 90ב לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל״א–1971;

(ג)החלטה על תחילתה של תקופת הפעלת מערך מל״ח (משק לשעת חירום);

(4)לבעל רישיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה לישראל; ובלבד שתוקף הרישיון עד שלושה חודשים.