סעיף 48 לחוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019, סייגים לתחולה.

(א)הוראות חוק זה לא יחולו על אלה:

(1)שירותי תשלום שניתנים בידי הממשלה;

(2)שירותי תשלום הניתנים בידי בנק ישראל;

(3)שירותי תשלום הניתנים למשתתף במערכת תשלומים במסגרת פעילותו במערכות התשלומים; לעניין זה, ”משתתף“ ו”מערכת תשלומים“ – כהגדרתם בחוק מערכות תשלומים, התשס״ח–2008;

(4)פעולת תשלום הנעשית מכוח שטר כהגדרתו בפקודת השטרות;

(5)העברת כספים מחשבון תשלום לחשבון תמורה או מחשבון תמורה לחשבון תשלום, אם החשבונות האמורים מנוהלים בידי אותו נותן שירותי תשלום בעבור אותו לקוח; לעניין זה, ”חשבון תמורה“ – חשבון המיועד למתן שירות פיננסי שאינו שירות תשלום, ובכלל זה רכישה, החזקה או מכירה של ניירות ערך כהגדרתם בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968, הפקדת פיקדונות או רכישה או מכירה של מטבע חוץ;

(6)פעולת תשלום שבמסגרתה מועברים כספים בין נותני שירותי תשלום בעבור עצמם.

(ב)השר, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה, רשאי לקבוע פטור מההוראות לפי חוק זה, כולן או חלקן, לסוגים שונים של אמצעי תשלום, פעולות תשלום, חשבונות תשלום, נותני שירותי תשלום או לקוחות, ורשאי הוא להתנות את הפטור כאמור בתנאים שיקבע.

פורסמו תקנות שירותי תשלום (פטור מהוראות החוק), התשפ״ב–2022.