סעיף 8 לחוק שירותי תשלום, התשע״ט–2019, איסור הטעיה.

(א)נותן שירותי תשלום לא יעשה דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי בעסקה למתן שירותי תשלום, והכול במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד כריתת חוזה שירותי התשלום; בלי לגרוע מכלליות האמור יראו עניינים אלה כמהותיים בעסקה:

(1)זהות נותן שירותי התשלום;

(2)המהות והטיב של השירות;

(3)לעניין לקוח שהוא המשלם – רצף הפעולות המהווה את אמצעי התשלום ואופן השימוש בו;

(4)תקופת ההתקשרות בחוזה שירותי התשלום, דרכי חידושו וביטולו;

(5)מועדים הנוגעים למתן השירות;

(6)כל התשלומים שעל הלקוח לשלם בעד השירות ושיעורם;

(7)תנאי האחריות לשירות;

(8)הזכות לביטול הוראת התשלום והמועדים הקשורים בה וכן הוראות שלא ניתן לבטלן;

(9)עניין אחר שקבע השר, בהסכמת שר האוצר ונגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכלכלה.

(ב)היתה הטעיה בפרסומת, יראו כמפירים את הוראות סעיף קטן (א) –

(1)את מי שמטעמו נעשתה הפרסומת ואת האדם שהביא את הדבר לפרסום וגרם בכך לפרסומו;

(2)אם היתה הפרסומת מטעה על פניה או שהם ידעו שהיא מטעה – אף את המפיץ או את מי שהחליט בפועל על הפרסום.