הנוסח המלא של חוק הערבויות לסחר־חוץ, תשי״ט–1959, ב-8 סעיפים.

בחוק זה –

”עסק יצוא“ – יצוא טובין בתמורה המתקבלת בישראל מידי אדם שמחוץ לישראל, וכן ייצור או שיווק של טובין, או מתן שירות, בין שהם בישראל ובין שהם בחוץ לארץ, בתמורה המתקבלת כאמור, והשקעות הון של תושבי ישראל בחוץ לארץ, לרבות מתן אשראי למימון פעולות אלה;

”ערבות“ – התחייבות לשיפוי הפסד או מקצתו.

שר האוצר מורשה לערוב בשם מדינת ישראל לערבות שניתנה על ידי אדם להפסדים הנובעים מעסקי יצוא או לערוב להפסדים כאמור במישרין, ובלבד שערבות בסכום העולה על 500,000 לירות להשקעת הון של תושב ישראל בחוץ לארץ טעונה אישור ועדת הכספים של הכנסת.

ערבות לפי חוק זה יכולה להינתן לעסקי יצוא דרך כלל, לעסק יצוא מסויים או לסוג מסויים של עסקי יצוא, וכן להפסדים דרך כלל או לסוג מסויים של הפסדים, הכל בתנאים שיראה שר האוצר.

ערבות לפי חוק זה תינתן אם לדעת שר האוצר יש בה לסייע לעידוד עסקי יצוא.

כל אימת שסך כל הערבויות שניתנו לפי חוק זה, ללא אישור ועדת הכספים של הכנסת, ושעדיין הן בתקפן, עולה כדי 100 מיליון לירות, תהא כל ערבות נוספת טעונה אישור ועדת הכספים של הכנסת.

שר האוצר יפרסם ברשומות, תוך אחד עשר חודש לאחר תום כל שנת כספים, דין וחשבון על סך כל הערבויות שנתן לפי חוק זה באותה שנה ועל סך כל התחייבויות שעדיין הן בתקפן על פי הערבויות האמורות ביום תום שנת הכספים.

(בוטל).

שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה.