סעיף 15 לחוק נכסי נפקדים (פיצויים), תשל״ג–1973, התשלום באיגרות חוב.

(א)לפרעון הפיצויים מורשית בזה הממשלה, בשם המדינה, להוציא איגרות חוב.

(ב)הנהלת עניני איגרות החוב תהיה בידי בנק ישראל (בחוק זה – המינהלה).

(ג)איגרות החוב יהיו רשומות על שם.

(ד)מיום ט״ו בניסן תש״ם (1 באפריל 1980) יהיו האיגרות ניתנות להעברה במסירה כאילו היו איגרות למוכ״ז.

(ה)איגרות החוב ייפרעו בחמישה עשר שיעורים שנתיים שווים, יחד עם הריבית החלה במועד פרעונו של כל שיעור, ב־1 באוקטובר של כל שנה החל מה־1 באוקטובר שאחרי היום שבו נקבעו הפיצויים סופית, אולם שר האוצר רשאי להורות, לפי מבחנים שקבע בתקנות באישור ועדת הכספים של הכנסת, שאיגרות חוב פלוניות ייפרעו במועד מוקדם יותר, אם נוכח שהדבר דרוש לשיקומו או לשיכונו של התובע.

(ו)איגרות החוב ישאו ריבית של 3% לשנה החל מיום הוצאתן; הריבית תהיה פטורה ממס.

(ז)קרן איגרות החוב והריבית עליהן יהיו צמודים למדד יוקר המחיה; התברר בעת פרעונו של תשלום לפי סעיף קטן (ה) כי המדד החדש עולה על המדד היסודי, יוגדל סכום אותו תשלום באופן יחסי לשיעור העליה של המדד החדש.

(ח)לענין סעיף קטן (ז) –

(1)”מדד יוקר המחיה“ – כמשמעותו בחוק מילווה בטחון, תשי״ז–1956;

(2)”מדד יסודי“ – מדד יוקר המחיה שהתפרסם מיד לפני תחילת חוק זה;

(3)”מדד חדש“ – המדד שיתפרסם לחודש אוגוסט שלפני הגיע מועד פרעונו של חלק פלוני מסכום הפיצויים.

(ט)המינהלה תנהל פנקס שבו יירשמו שמו ומענו של בעל איגרות החוב וסכומן הנקוב של איגרות שניתנו לו.

(י)איגרות החוב פטורות ממס בולים.

(יא)איגרות החוב ישאו את דמות חתימותיהם של שר האוצר ושל החשב הכללי.

פורסמו תקנות נכסי נפקדים (פיצויים) (הוצאת איגרות חוב), תשל״ה–1975.