סעיף 1 לכללי נתוני אשראי (שיעורי הפחתה מרביים של סכומי העיצום הכספי), התשע״ח–2018, מקרים, נסיבות ושיקולים שבהם ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים.

הממונה רשאי להפחית למפר את סכום העיצום הכספי, בשיעורים שלהלן, אם התקיימה אחת או יותר מנסיבות אלה:

(1)המפר לא הפר כל הוראה מהוראות החוק או לפיו בשלוש השנים שקדמו להפרה – 35%; לא הפר אותה הוראה בשנה שקדמה להפרה – 20%;

(2)המפר הפסיק את ההפרה ביוזמתו ודיווח עליה לממונה – 40%;

(3)המפר נקט פעולות לתיקון הליקויים, למניעת ההפרה ולהקטנת הנזק, להנחת דעתו של הממונה – 30%;

(4)למפר מערכת נהלים פנימית, שנועדה לאתר ולמנוע ביצוע של ההפרה, וההפרה מעידה על כשל נקודתי ולא על כשל מערכתי – 10%;

(5)קולת העובדות המהוות את ההפרה ונסיבות עובדתיות אחרות ובכלל זה, תפקידו של המפר, היקף ההפרה, הרווח שהיה עשוי להיות מופק ממנה, ההפסד שהיה עשוי להימנע או הנזק שהיה עשוי להיגרם בעקבותיה – עד 50%;

(6)לעניין מיופה כוח בתמורה – אם המפר יחיד – ראה הממונה, שההפרה נגרמה בשל נסיבות אישיות המצדיקות הפחתה של העיצום הכספי או שהתקיימו נסיבות אישיות קשות המצדיקות שלא למצות את הדין עם המפר, רשאי הוא להפחית למפר את סכום העיצום הכספי בשיעור של 20%.