סעיף 14 לחוק תכנית החירום הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002 ו־2003), התשס״ב–2002, זכות לתמריץ.

(א)מעסיק יהיה זכאי לתשלום תמריץ מאוצר המדינה בעד כל עובד נוסף מעבר למכסת הגידול המינימלית ובלבד שלא ישולם תמריץ –

(1)בעד אותו עובד נוסף – לאחר תום שנים עשר חודשים מיום תחילת העסקתו של העובד הנוסף אצל המעסיק;

(2)בעד אותה תוספת עובדים – לאחר תום שנים עשר חודשים מיום תחילת העסקתו של העובד הנוסף הראשון שבעדו שולם תמריץ בשל אותה תוספת עובדים, בין אם התקיימה ברציפות בכל אחד מהחודשים ובין אם לאו; לענין זה, ”תוספת עובדים“, לגבי כל מעסיק – הגידול בהפרש שבין מכסת הגידול המינימלית לבין מספר העובדים שהוא מעסיק בכל חודש שבעבורו מתבקש התמריץ.

(ב)במנין עובדיו של מעסיק, בתקופה הקודמת וברבעון השוטף, יימנו כל העובדים לרבות עובדי קבלן ועובדי קבלן שמירה או ניקיון שעבדו אצלו בתקופה הקודמת וברבעון השוטף, למעט עובדים זרים כהגדרתם בחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ״א–1991.

(ג) (1)על אף הוראות הרישה של סעיף קטן (א) לענין מכסת הגידול המינימלית, מעסיק יהיה זכאי לתשלום תמריץ כאמור באותו סעיף קטן בעד כל עובד נוסף שהשתלמה לו גמלת הבטחת הכנסה כאמור בפסקת משנה (א1)(1) בהגדרה ”עובד נוסף“ שבסעיף 13, אף אם אינו מעבר למכסת הגידול המינימלית.

(2)שר האוצר רשאי לקבוע תנאים נוספים על התנאי האמור בפסקה (1) שרק בהתקיימם יהיה מעסיק זכאי לתשלום תמריץ לפי סעיף קטן זה.