סעיף 12 לחוק ערבות למשכנתאות, תשי״ב–1952, מילווה־חוץ.

(א)בסעיף זה, ”מילווה־חוץ“ פירושו – מילווה שנתקימו בו תנאים אלה:

(1)המילווה ראוי לשמש נושא לערבות לפי חוק זה;

(2)שר האוצר אישר, בתעודה, שתמורת המילווה הועברה מחוץ לארץ במטבע־חוץ;

(3)חוב המשכנתה בה מובטח המילווה, וכל חלק מחוב זה, טעון סילוק במטבע ישראלי, בסכום השווה, במועד הנקבע לפי תנאי המשכנתה, לסכום מסויים במטבע־חוץ.

(ב)שר האוצר מורשה לערוב, בשם מדינת ישראל למילווה־חוץ, על כל תנאיו, לרבות התנאי האמור בסעיף קטן (א)(3); ותנאי כזה יהיה שריר וקיים, על אף האמור בכל חוק אחר.

(ג)מבלי לגרוע מסמכותו הכללית של שר האוצר לפי סעיף 2, רשאי הוא להתנות בערבות למילווה־חוץ שהמדינה תשלם, לפי דרישתו של המלווה, כל חלק מחוב המשכנתה שהגיע זמן פרעונו כנגד העברה חלקית של המשכנתה, כשיעור התשלום, לזכות המדינה או לזכות מי ששר האוצר יצווה, וכן רשאי הוא להתנות שכל עוד מגיע למלווה חלק כל שהוא מחוב המשכנתה, לא יגבה מקבל ההעברה החלקית מפדיון הנכסים הממושכנים את המגיע לו לפי ההעברה, אלא בהסכמתו של המלווה.

(ד)כשיבואו לחשב את כלל סכומי הקרן של המילווים שניתנו לפי חוק זה, בשים לב לסכום הכולל שנקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת לפי סעיף 2, לא יובאו בחשבון תנודותיו של שער החליפין של מטבע־חוץ בתקופה שבין תאריך המשכנתה לבין תאריך גמר סילוקה אלא החישוב ייעשה לפי שער החליפין שהיה קיים בתאריך המשכנתה.