סעיף 46 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ״ד–1964, ערך פדיון ביטול.

(א)ערך פדיון ביטול פוליסה ישולם לבעל הפוליסה או ינהגו לגביו על פי התנאים הקבועים בפרק הששי, הכל לפי הענין.

(ב)ערך הפדיון של מרכיב הפיצויים בחשבון קופת ביטוח, יהיה סך כל התשלומים ששולמו למרכיב הפיצויים בחשבון קופת הגמל, בתוספת רווחי הקופה, כפי שיוחסו למרכיב הפיצויים על פי תקנה 49ב, והכל בניכוי ההוצאות שיוחסו למרכיב זה (להלן – צבירת הפיצויים).

(ג)על אף האמור בתקנת משנה (ב) –

(1)לענין חשבון קופת גמל בקופת ביטוח לקצבה, שקיימת בו לעמית זכאות בלא תנאי, יהיה ערך הפדיון של מרכיב הפיצויים, אם שולמו לעמית, לפי הגבוה מבין אלה:

(א)צבירת הפיצויים;

(ב)סך התשלומים ששולמו למרכיב הפיצויים, כשהם צמודים למדד, אך לא יותר מסך הצבירה בפוליסה; תשלום ההשלמה להפרשי הצמדה כאמור בפסקת משנה זו, ינוכה ממרכיב חשבון קופת הגמל של תשלומי המעביד ושל תשלומי העובד, באופן יחסי;

(2)בתכנית ביטוח מאושרת לפיצויים ותגמולים, רשאי מעביד במועד פדיון הפוליסה, לייעד סכומים ששילם לקופת הביטוח לתגמולים, לתשלום על חשבון מחויבותו על פי חוק פיצויי פיטורים, עד לגובה ההפרש; ואולם לענין חישוב חבות המס של העובד, יראו בסכומים שייעד המעביד כאמור, כסכומים ששילם המעביד לעובד כמענק פרישה, ובלבד שהתקיימו כל אלה:

(א)לעמית השכיר זכאות בלא תנאי;

(ב)צבירת הפיצויים נמוכה מסך כל התשלומים ששולמו לקופת הביטוח לפיצויים כשהם צמודים למדד;

(ג)לא חלפו שבע שנים מיום שהוצאה פוליסת הביטוח או מהיום שבו הועברה הפוליסה לבעלותו של מעביד חדש, לפי המאוחר.

(ד)בתקנה זו –

”ההפרש“ – ההפרש שבין סך כל התשלומים ששולמו לקופת הביטוח לפיצויים, כשהם צמודים למדד, לבין צבירת הפיצויים;

”זכאות בלא תנאי“ – זכאותו של העובד על פי תנאי קופת הביטוח, ליתרת מרכיבי חשבון קופת הביטוח, למעט על פי סייג לזכאות, שאינה ניתנת לשינוי או לביטול, אם ניתנה ביום התשלום הראשון של המעביד לקופת הביטוח, גם אם נקבע במועד האמור כי הזכאות תתגבש רק בתום לא יותר משלוש שנות עבודה אצל אותו מעביד;

”סייג לזכאות“ – התניה בתכנית הביטוח, ולפיה העובד לא יהיה זכאי לקבל את כל הכספים שבקופת הגמל, אם התקיימו בו התנאים המצדיקים פיטורים בלא פיצויים בהתאם לסעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים.