סעיף 1 לחוק הגנת הדייר (מוסדות ציבור), תשכ״ד–1964, הגדרות.

בחוק זה –

”מוסד“ – חבר בני־אדם, מואגד או שאינו מואגד, הפועל שלא לשם השגת ריווח ועיקר מטרותיו הן אחת מאלה:

(1)סיוע לנזקקים;

(2)קיום בתי תפילה או שירותים דתיים וסיפוק צרכי דת, ותעודה חתומה ביד שר הדתות, כי מטרותיו של החבר הן כאמור, תשמש ראיה לכך;

(3)טיפוח אמנות, תרבות, חינוך, השכלה או הכשרה מקצועית, ותעודה חתומה ביד שר החינוך והתרבות כי מטרותיו של החבר הן כאמור, תשמש ראיה לכך;

(4)קיום מועדוני נוער, מועדוני מפלגות או מועדוני ספורט;

(5)מטרה אחרת המכוונת לתועלת הציבור ואשר שר השיכון באישור ועדת הפנים של הכנסת הכיר בה כמטרה לענין חוק זה;

”מוסד מואגד“ – מוסד שהוא אגודה שנרשמה על פי החוק העותמני על האגודות משנת 1327 (1909) או תאגיד אחר, הקדש דתי שנתמנה לו נציג כדין או הקדש שנוסד על פי פקודת ההקדשות לצרכי צדקה;

”בית דין“ – בית דין לשכירות כמשמעותו בחוק הגנת הדייר, תשי״ד–1954;

”בעל בית“ – מי שהשכיר בנין או חלק מבנין (להלן – המושכר), בשכירות ראשית או בשכירות משנה, בין שהוא בעלו של המושכר ובין שאיננו בעלו, לרבות חליפיו של מי שהשכיר כאמור;

”דייר“ – מי שמחזיק במושכר, בשכירות ראשית או בשכירות משנה, על פי חוזה או מכוח חוק הגנת הדייר, תשט״ו–1955.