תקנות1941הנוסח המחייב הוא זה שפורסם ברשומות, והוא מופיע ברשימת הפרסומים.
סעיף 5 לתקנות בריאות העם (קבורה־מחדש), 1941, תנאים למתן רשות להוצאת גופה מקברה ולקבורתה מחדש.
5. תנאים למתן רשות להוצאת גופה מקברה ולקבורתה מחדש
תיקון: תש״ח, תשל״ז־2, תשל״ט
(1)המנהל רשאי מטעמים רפואיים, לבלי לתת רשות להוצאת גופה מקברה ולקברה מחדש, וכן רשאי הוא לבלי לתת רשות כזאת מטעמים אחרים.
(2)אם נאמר בתעודה כי המות נגרם ע״י סבות טבעיות, ואם חלפה שנה מיום המות, מותר ליתן רשות להוצאת הגופה מקברה על מנת להוציאה מישראל, או לקברה מחדש בישראל ובלבד שימלאו אחרי הוראות התקנות האלה.
(3)לצורך פסקא (2) של תקנה זו, סיבות־מות טבעיות כוללות אבעבועות, טיפוס הבטן וטיפוס.
(4)אם היה גרם־המות דבר, חולירע או קדחת צהובה, יהא זה תנאי למתן רשות להוציא גופה מקברה כי האנשים העסוקים בהוצאת הגופה מקברה יהיו כלואים בהסגר למשך חמשה ימים במקום שייקבע ע״י המנהל.
(5)למרות האמור בתקנת משנה (2), רשאי המנהל להתיר בכתב הוצאת גופה מקברה, על מנת להוציאה מישראל או לקבור אותה מחדש בישראל, גם אם טרם חלפה שנה מיום המוות; המנהל רשאי להתנות את ההיתר בהסכמת כהן הדת שאליה השתייך הנפטר, באישור משטרת ישראל ובדרישות תברואה, כפי שימצא לנכון.
הנוסח בעמוד הזה הותאם מהערך תקנות בריאות העם (קבורה־מחדש), 1941 בספר החוקים הפתוח של ויקיטקסט העברי, שנקרא ב-1 בנובמבר 2026, והוא משותף ברישיון CC BY-SA 4.0.