סעיף 4 לתקנות הזכות לקבורה אזרחית חלופית (רישוי תאגידים לעניני קבורה וקביעת נוהלי קבורה), התשנ״ט–1998, תנאים למתן רישיון.

(א)לא יינתן רישיון קבורה לתאגיד אלא בהתקיים כל התנאים האלה:

(1)התאגיד הציג הסכם חתום ותקף עם המוסד לביטוח לאומי לפי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל״ו–1976 (להלן – תקנות דמי קבורה), הקובע כי בתחום טיפולו, לעניין קבורה בבית העלמין האזרחי החלופי שהוא מורשה לקבור בו יהיו כלולים כל היישובים באזור שבו נמצא בית העלמין;

(2)התאגיד הוכיח להנחת דעתו של השר כי יש בידו זכות במקרקעין המיועדים על פי תכנית לקבורה לצורך קבורה על פי הרישיון;

לעניין זה –

”זכות במקרקעין“ – זכות בעלות או חכירה לדורות, לרבות זכות לקבלת זכות כאמור;

”תאגיד“ – למעט רשות מקומית ומועצה דתית.

(ב)תאגיד שאין ביכולתו להוכיח את קיומו של התנאי האמור בתקנת משנה (א)(2), יגיש בקשה מנומקת באמצעות עורך דין המייצג את התאגיד, המגובה בתצהיר חתום בידי מורשי החתימה בתאגיד, בנוגע לסיבות המונעות הוכחת התנאי כאמור; הבקשה תובא לדיון בוועדת חריגים במשרד לשירותי דת, שעמה נמנה היועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת או נציגו; ועדת החריגים לא תמליץ על מתן רישיון אלא אם כן שוכנעה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.