סעיף 4 לתקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לעניני קבורה), תשכ״ז–1966, תנאים למתן רישיון.

(א)לא יינתן רישיון קבורה לחברה לענייני קבורה אלא בהתקיים כל התנאים האלה:

(1)החברה הציגה הסכם חתום ותקף עם המוסד לביטוח לאומי לפי תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל״ו–1976 (להלן – תקנות דמי קבורה);

(2)החברה לענייני קבורה הוכיחה להנחת דעתו של השר כי יש בידה זכות במקרקעין המיועדים על פי תכנית לקבורה לצורך ביצוע קבורה על פי הרישיון;

לעניין זה –

”זכות במקרקעין“ – זכות בעלות או חכירה לדורות, לרבות זכות לקבלת זכות כאמור;

”חברה לענייני קבורה“ – למעט רשות מקומית ומועצה דתית.

(ב)חברה לענייני קבורה שאין ביכולתה להוכיח את קיומו של התנאי האמור בתקנת משנה (א)(2), תגיש בקשה מנומקת באמצעות עורך דין המייצג את החברה, המגובה בתצהיר חתום בידי מורשי החתימה בחברה, בנוגע לסיבות המונעות את הוכחת התנאי כאמור; הבקשה תובא לדיון בוועדת חריגים במשרד לשירותי דת, שעמה נמנה היועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת או נציגו; ועדת החריגים לא תמליץ על מתן רישיון אלא אם כן שוכנעה כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.