סעיף 1 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ״ה–1995, הגדרות.

בתקנות אלה –

”אגרה“ – כהגדרתה בחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ״ה–1995;

”הוצאה“ – הוצאה המותרת לניכוי לפי סעיפים 17 עד 27 ו־30 לפקודה, לרבות החזר הוצאה, וכן הוצאה להחזקת רכב שהוציא חבר־בני־אדם שחל עליו סעיף 3(ז) לפקודה, והכל בין אם הוצאה בידי הנישום ובין אם הוצאה בידי עובד של הנישום או בידי אדם אחר מטעמו של הנישום;

”הוצאות החזקת רכב“ – הוצאות ששולמו בשנת המס בשל רישוי הרכב, ביטוח חובה ששולם עליו, ביטוח מקיף שלו, דמי שכירות בעד שימוש בו, רכישת דלק, רכישת שמנים, תיקון הרכב והחזקתו, חניה שאינה במקום העיסוק או סמוך אליו, אגרה, וכן פחת לפי סעיף 21 לפקודה שהנישום זכאי לו בשנת המס בשל הרכב; לענין זה, ”דמי שכירות“ – לרבות דמי שימוש כמשמעותם בתקנות מס הכנסה (ניכויים מיוחדים למשתמש בציוד בשכר מכר), התשמ״ט–1989, המותרים בניכוי לפי תקנות אלה;

”מספר הקילומטרים השנתי“ – (נמחקה);

”מקום עיסוק“ – מקום שבו מנהל הנישום באורח קבע את עיסוקו;

”עובד החברה“ – עובד של חברה להשכרת רכב לתקופה קצרת מועד (להלן – החברה), למעט עובד שלא עשה שימוש ברכב של החברה המשמש להשכרה לתקופה קצרת מועד ולמעט עובד שהחברה העמידה לרשותו רכב או ששילמה את הוצאות החזקת רכבו, ובלבד שהחברה הצהירה, בטופס שהורה עליו הנציב, כי לא היה לעובד כל שימוש פרטי ברכב החברה המשמש להשכרה לתקופה קצרת מועד;

”רכב“ – אופנוע שסיווגו L3, רכב שסיווגו M1 ורכב שסיווגו N1, כמשמעותם בתקנות התעבורה, התשכ״א–1961, למעט רכב עבודה כמשמעותו בפקודת התעבורה ולמעט רכב תפעולי, בין שבבעלותו של הנישום ובין שלא בבעלותו, ובלבד שמשקלו הכולל המותר פחות מ־3,500 ק״ג;

”רכב תפעולי“ – רכב שהתקיים בו, להנחת דעתו של פקיד השומה, אחד מאלה:

(1)הרכב הוא רכב ביטחון, כהגדרתו בתקנות התעבורה, התשכ״א–1961, המשמש בפעילות מבצעית או ביטחונית בלבד;

(2)הרכב לא הועמד לרשות עובד כלשהו של המעביד, הוא משמש רק לצורכי המעביד או בעל משלח היד או העסק, לפי העניין, מקום העיסוק של המעביד, של בעל משלח היד או של בעל העסק, לפי העניין – אינו בבית מגוריו ובתום שעות העבודה הרכב אינו יוצא מחוץ למקום העיסוק.