סעיף 2 לתקנות שעת חירום (נגיף הקורונה החדש) (הארכת תוקף ודחיית מועדים), התש״ף–2020, הארכת תוקף אישורים רגולטוריים.

(א)על אף האמור בכל דין, אישור רגולטורי שמועד פקיעת תוקפו חל בתקופה שמיום י״ד באדר התש״ף (10 במרס 2020) עד יום ט״ז בסיוון התש״ף (10 במאי 2020), תוארך תקופת תוקפו בחודשיים נוספים החל ממועד פקיעתו (בתקנה זו – תקופת הדחייה), אלא אם כן הותלה או בוטל לפני תום תקופת הדחייה לפי כל דין.

(ב)על אף הוראות תקנת משנה (א), רשאית הרשות הציבורית המוסמכת למתן האישור הרגולטורי לקבוע, לעניין אישור רגולטורי מסוים, תקופה קצרה מתקופת הדחייה האמורה באותה תקנת משנה, או לקבוע כי הוראות תקנת המשנה האמורה לא יחולו לעניין אותו אישור; קבעה כאמור, תיכנס קביעתה לתוקף החל מהמועד שבו הודיעה על כך לבעל האישור.

(ג)ההוראות לפי תקנת משנה (א) לא יחולו לעניין אישור רגולטורי המנוי בתוספת השנייה, ואם מנויים לצד אותו אישור תנאים – ההוראות לפי תקנת המשנה האמורה לא יחולו לעניין אותו אישור בהתקיים אותם תנאים.

(ד)בעל אישור רגולטורי שתקופת תוקפו הוארכה לפי הוראות תקנת שעת חירום זו, אינו חייב בתשלום אגרה בעד ההארכה כאמור.

(ה)אין בהוראות תקנת שעת חירום זו כדי לגרוע מכל חובה, תשלום או הוראה אחרת אשר חלה על בעל אישור רגולטורי לפי חוק או שנקבעה באישור הרגולטורי שתוקפו מוארך לפי הוראות תקנה זו.

(ו)אישור רגולטורי שתוקפו פקע בתקופה שמיום י״ד באדר התש״ף (10 במרס 2020) עד יום תחילתן של תקנות שעת חירום אלה (בתקנת משנה זו – תקופת המעבר) ושתקופת תוקפו מוארכת לפי הוראות תקנה זו, יראו אותו לכל דבר ועניין כאילו עמד בתוקף בתקופת המעבר.