סעיף 75 לתקנות השיפוט הצבאי (בתי סוהר צבאיים), התשמ״ז–1987, שימוש בגז מדמיע.

(א)בתקנה זו –

”הגנה עצמית“ ו”צורך“ – כמשמעותם בסעיפים 34י ו־34יא לחוק העונשין, התשל״ז–1977;

”גז CS“ – גז מדמיע המכיל Ortho-Chlorobenzylidene-Malononitrile;

”מכשיר דמע אישי“ – מכל קטן של גז CS הניתן לחיילים מסגל בית הסוהר לשם הגנה עצמית;

”מכל דמע לא אישי“ – מכל המכיל מספר קילוגרמים של גז CS שנועד לטיפול בהתפרעות מאורגנת של כלואים.

(ב)לא יפעיל חייל מסגל בית הסוהר מכשיר דמע אישי כלפי כלוא אלא בהתקיים כל אלה:

(1)השימוש במכשיר הדמע נעשה בנסיבות של הגנה עצמית;

(2)התקבל אישורו של קצין מסגל בית הסוהר להפעלת מכשיר הדמע; לא ניתן, בנסיבות הענין, לקבל אישור כאמור – יהיה החייל רשאי להפעיל את מכשיר הדמע על פי שיקול דעתו.

(ג)השתמש החייל במכשיר דמע אישי כלפי כלוא, ידווח מיד בכתב למפקד ויפרט את הסיבות לכך.

(ד)המפקד רשאי, בנסיבות מיוחדות המחייבות זאת, להורות על שימוש במכשיר דמע אישי כלפי כלוא מתפרע יחיד; הורה כן – ידווח מיד, בכתב, לקמצ״ר ויפרט את הסיבות למתן ההוראה.

(ה)מכשיר דמע לא אישי לא יופעל כלפי כלואים אלא בהוראת המפקד ובהתקיים כל אלה:

(1)השימוש במכשיר הדמע נעשה בשל התפרעות מאורגנת של כלואים או אירוע חריג אחר שבו מעורבת קבוצת כלואים;

(2)השימוש במכשיר הדמע נעשה בנסיבות של הגנה עצמית או של צורך;

(3)במקום נוכח קצין מסגל בית הסוהר;

(4)השימוש במכשיר הדמע נעשה, ככל האפשר –

(א)כאשר קצין רפואה נמצא בבית הסוהר;

(ב)לאחר שהמפקד נועץ בקצין הרפואה, גם אם אינו נמצא במקום, באשר לסיכונים הבריאותיים המיידיים הצפויים כתוצאה מהשימוש במכשיר.

(ו)הורה המפקד על שימוש כאמור במכשיר דמע לא אישי כאמור בתקנת משנה (ה), ידווח מיד, בכתב, לקמצ״ר ויפרט את הסיבות למתן ההוראה.