הנוסח המלא של תקנות הדיינים (פגרות), התשע״ג–2013, ב-6 סעיפים.

בתקנות אלה, ”ראש בית הדין“ – לגבי בית הדין הרבני הגדול – נשיא בית הדין הרבני הגדול ולגבי בית דין רבני אזורי – ראש אבות בית דין רבני אזורי שבו הוא מכהן; בבית דין רבני אזורי שבו אין ראש אבות בית דין – אב בית הדין בבית הדין הרבני האזורי שבו הוא מכהן; מכהנים בבית דין רבני אזורי כמה אבות בית דין, יהיה ראש בית הדין הוותיק שבהם, ובין בעלי ותק שווה הקשיש שבהם.

תקופות הפגרה בבתי הדין הרבניים יהיו מדי שנה כדלקמן:

(1)פגרת סוכות – מיום י״ד בתשרי עד יום כ״ב בתשרי;

(2)פגרת הפסח – מיום י״ד בניסן עד יום כ״א בניסן;

(3)פגרת הקיץ – מיום 21 ביולי עד יום 5 בספטמבר.

בימי הפגרה בית דין ידון בעניין מסוים אשר לגביו הורה ראש בית הדין או דיין של בית הדין שראש בית הדין מינהו לכך, שיש לשמוע אותו, או בעניין מסוים שהובא לפניו אשר אינו סובל דחייה.

מנהל בתי הדין הרבניים רשאי להורות, לאחר התייעצות עם ראש בית הדין או דיין של בית הדין שראש בית הדין מינהו לכך, שסוג עניינים יישמע בתקופת הפגרה, בבית דין פלוני, או בכל בתי הדין.

במניין מי תקופה שנקבעה בחיקוק, או שנקבעה בידי בית דין, יראו את יום ו׳ בשבוע כיום פגרה, אם הוא היום האחרון לפתיחת הליך או לביצועה של פעולה במהלך הליך בבית דין.

תקופת פגרה לא תבוא במנין הימים שנקבעו בתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ״ג, או שנקבעו בידי בית דין, אלא אם כן הורה בית הדין הוראה אחרת.