סעיף 2 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (בקשות לשינוי שיעור המשכורת המשתלמת לעובד מושעה), תשל״ח–1978, מבחנים בהכרעה.

בהכרעה בבקשה לפי סעיף 49(א) לחוק או לפי תקנה 1 מותר להביא בחשבון, בין השאר, כל אחד מאלה:

(1)ההכנסה הכוללת של המושעה ושל בני משפחתו הסמוכים על שולחנו ביחד אינה מגיעה ל־75% מהשכר הממוצע במשק כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ״ח–1968;

(2)המושעה נתחייב אחרי השעייתו בהוצאות בעד טיפול רפואי שלו או של בני משפחתו הסמוכים על שולחנו;

(3)חובותיו של המושעה שנתחייב בהם לפני השעייתו, מקורם וטיבם;

(4)המושעה היה חדל לקבל את משכורתו אפילו בוטלה השעייתו;

(5)המושעה לא הגיש במועדם מסמכים או תצהירים שעליו להגישם בקשר לתשלום משכורתו בשעת ההשעיה, בין מכח החוק והתקנות על פיו ובין מכח החלטה בדיון על פי תקנות אלה;

(6)המושעה לא התייצב לבדיקה רפואית, או התייצב, אך סירב להיבדק כשנדרש לעשות כן על פי תקנות לפי החוק או בהחלטה בדיון לפי תקנות אלה;

(7)העובד הושעה לאחר שלא קיים החלטה להעבירו לעבודה אחרת מכח האמור בסעיף 47(ד) או בסעיף 48 לחוק;

(8)המושעה סירב לקבל הצעה להחליף את השעייתו בהעברה לעבודה אחרת מכח האמור בסעיף 47(ד) או 48 לחוק;

(9)המושעה הורשע בעבירה בפסק דין שאין עליו עוד ערעור, ובעקבות ההרשעה הוגשה נגדו תובענה לבית הדין לפי סעיף 17(6) לחוק.